אברבנאל על זכריה יא:יג

ולכן צוה השם לנביא השליכהו אל היוצר כאילו אמר השלך על ה' שהוא היוצר והבורא האמתי הענין הזה הוא אדר היקר שהוא רמז למלכות אשר יקרתי מעליהם ר"ל אשר יקרתי ומנעתי מהיות עליהם השליכהו אל היוצר כי הוא אלהי המשפט. וזכר הנביא שלעשות רמז וסימן בדבר לקח שלשים הכסף והשליך אותם בית ה' אל היוצר ר"ל לפני יוצר העולם, ואולם השליך ל' הכסף הרומזים אל כתר המלכות בית ה' אל היוצר לרמוז שתוסר המלכות מהחשמונאים ותבוא לידי הורדוס שיהיה יוצר בית המקדש ובונה אותו וזה ענין השליכהו אל היוצר רוצה לומר השלך המלכות אל החצר שהוא רומז אל הורדוס שיזכה הוא לאדר היקר שהוא המלכות אשר יקרתי מעל הכהנים, זהו הנראה לי בענין השלשים כסף והיוצר. וכבר נוכל לומר עוד שזכר הנביא שבעלי הצאן כאשר שאל מאתם הבו שכרי לקחו הדבר כפי פשוטו וישקלו לו השלשים כסף כי כן היה שכר הרועה הגדול, והשם צוהו שלא יקח הכסף ההוא לעצמו אבל ישליכהו אל היוצר כאלו מודיע שהיוצר והבורא הוא הרועה האמתי ומעשה הנביא היה לסימן לא לקחת שכר כרועה ולכן צוהו השם כדי שיתפרסם שמעשהו זה היה כולו משל וסימן להנהגת השם יתברך בהם ולאותם המושלים שימשלו בהם בבית שני מתחת ידו שישליך את הכסף ההוא אל היוצר יתברך, והענין שיהיה מיחס הכסף אליו ויהיה למלאכת בית ה' כי חלילה לנביא לאכול ממנו דבר והוא אומרו אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ר"ל השליכהו ויחסוה אל היוצר שהוא האל יתברך ולא שהוא יצטרך אליו כי אם שיהיה לאדר היקר שהוא בית המקדש שהיו בונים כי להיותו יפה נוף משוש כל הארץ קראו אדר, ובעבור שהיתה שם בבית ראשון השכינה שנסתלקה אמר היקר אשר יקרתי מעליהם כי השכינה היא היקר והוא שם התואר, ומלת אל תשרת בעבור אחרת כאלו אמר השליכהו אל היוצר אל אדר הבית היקר הנכבד ששכן כבודי שם ויקרתי אותו מעליהם בבית שני ובזה הודיעו שלא יזכו כפי מעשיהם לחול השכינה בקרבם.