אברבנאל על זכריה י:ג

על הרועים חרה אפי וגומר עד כה אמר ה' אלהי רעה את צאן ההרגה: חשב הראב"ע שאמר על הרועים חרה אפו כנגד מלכי יון כי הם היו מושלים בישראל כסוס היודע שיראה הודו, וכן פירש על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רועה על האנשים אשר ברחו מירושלם מפחד היונים ועזבו לבני חשמונאי באומרם כי אין רועה רוצה לומר לישראל שהאל יתברך הסתיר פניו מהם, ושלכן אמר ממנו יתד ממנו פנה כלומר מיושבי ירושלם ירמוז לחשמונאים, וגם רש"י פירש על הרועים על מלכי יון והעתודים על שרי אנטיוכוס שהיו רודים בעם כמו העתודים ההולכים לפני הצאן. ואני כבר פירשתי אמתת פירוש הפסוק הזה שלפי שאמר למעלה שהקוסמים והמנחשים מהאומות יאמרו כי אין רועה להם ולא שר בשמים משיב השם יתברך שכן הוא, האמנם כי פקד ה' צבאות את עדרו את בית יהודה ראוי שנדע למה לא זכר את ישראל, והענין הוא שבעבור שאותם אשר באו לפקידה היו ממלכות יהודה ואליהם היה הייעוד הזה שבהטיבם את מעשיהם ימלוך עליהם מלך מבית דוד ויתקבצו הגליות כולם לכן אמר כי פקד ה' צבאות את עדרו הידוע שהיא בית יהודה בפקידה הזאת ושם אותם כסוס הודו במלחמה נגד אויביהם.