אברבנאל על עובדיה א:ו

אבל יש לתמוה איך נחפשו עשו באותם החרבנות שעשו בו ואיך נבעו ובקשו מצפוניו וסודותיו הנסתרות לאותם האויבים, (ז) אלא שהיה הסבה בזה שעד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך כלומר האנשים והעמים שהיית בוטח בהם שהיו אנשי בריתך ויודעי סודותיך הם הסגירוך בידי אויביך, ועל זה אמר בדרך משל עד הגבול שלחוך כמו שיעשה האדם לאוהבו כשישלחהו במרמה מביתו. ורש"י פירש עד הגבול שלחוך עד הגבול שהיה שם המלחמה שהשיאוך והסיתוך ללכת שם ויוכלו לך לפתותך ללכת להלחם שמה והמה שבו מאחריך ולא עזרוך: והראב"ע פירש עד הגבול שלחוך בלכת פליטיך בשביה לחמך כאשר היית במקומך וזהו תחתיך אנשי שלומך היו נותנים בו מזור ותרופה ולא עשו כן במלחמה ואע"פ כך אין תבונה בעשו להבין מרמתם. ויש לפרש לחמך שאנשי שלומך ואוכלי לחמך ישימו מזור ורפואה שהוא כנוי בעצה תחתך למכתך, אין תבונה בו רוצה לומר במזור שלא היו מסתכלים במה שהיו עושים ברפואתם ותיקונם ולכן לא היה לך תועלת במעשיהם. הנה כל זה סיפר הנביא ממה שקרה לאומת אדום פעמים רבות בזמנים הראשונים כדי לגדפה ולחרפה ועל זדון לבה, (ח) וגם כן להודיעה שהמלחמה העתידה לא תהיה כן כי הנה ביום ההוא שאני מיעד לחרבן אדום העתיד לפי שהמלחמה תעשה אם במלחמה כמו שאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ (משלי כד, ו) ואם בגבורת הלוחמים וכמו שאמר רבשקה עצה וגבורה למלחמה הנה אז והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו רוצה לומר שלא ימצא טוב טעם ודעת בבני אדום הנוצרים שיעלו לאותה מלחמה, (ט) ואם בגבורה אמר וחתו גבוריך תימן שיאבדו גבוריהם באופן שמבלי עצה וגבורה יפלו לפני אויביהם והוא אומרו למען יכרת איש מהר עשו מקטל רוצה לומר שיכרת איש מכל אותם המתיחסים ונקראים ומסתעפים מהר עשו והם כלל הנוצרים, ותהיה כריתתם מקטל כלומר מהריגה עצומה שתהיה בהם כי לא ישארו באדום מהמלחמה העתידה עוללות כמו שנשארה מהמלחמות האחרות אשר היו עליה, ואמר תימן לפי שגבורי תימן שהוא הדרום הם משובחים בגבורתם וכן תרגם יונתן ויתברון גבורך יתבי ארע דרומא: ורש"י פירש שיחתו ויפחדו גבוריך לנוס ולחזור אל ארץ הדרום שמשם יבא אדום לאותה מלחמה ונכון הוא: הנה אם כן בין שתהיה התוכחה מהמלחמות האחרות אשר קרו בימים הראשונים על ארץ אדום הסמוכה לירושלם ובין שיהיה על רומי ראש אומת אדום הענין אחד לייעוד העתיד שהוא החרבן הכללי שיהיה על האומה שנקראת אדום מפני שנסתעפה ממנו, אבל בפרק קמא דעבודה זרה (דף י, א) אמר הנה קטון נתתיך בגוים תאני רב יוסף שאין מעמידין מלך בן מלך בזוי אתה מאד שאין לך לא כתב ולא לשון ועל ידי שאלה מוקמי כגון אסוירוס בן אנטונינוס וכו', הנה הבינו הכתוב הזה על רומי ולא לייעוד העתיד בדרך המפרשים כי אם לענין העבר שברומי היו הקיסרים ולא היה הקיסרות ירושה מהקיסר לבנו כמלכי ישראל וגם כמלכים אשר אתנו כי אם בבחירות שרי רומי על פי שאלתם ודעתם, וגם לא היה לרומיים לא כתב ולא לשון מעצמם אבל לקחוהו מהיונים כמו שכתוב בספריהם: