אברבנאל על נחום א:ב

ולפי שהיתה נבואתו על מלכות אשור אשר החריבה את ישראל שהיתה נינוה ראש הממלכה, הודיעם שחרבנה והפיכתה לא תהיה בדרך טבע ולא בדרך מקרה ורשעת האנשים המתגברים אלו עם אלו כ"א לפי שהאל ר"ל בעל היכולת הבב"ת הוא קנוא ומקנא כמו שאמר (יואל ב, יח) ויקנא ה' לארצו, ומפני קנאתו אע"פ שהוא ה' מלא הרחמים הוא נוקם את נקמתם מאת מלך אשור ומזרעו ומעמו, כי הנה אע"פ שישראל נתחייבו החרבן והגלות על פשעיהם לא התעורר אשור להחריבו במצות השם ולא בכוונת עבודתו כי אשור ברשעתו ובזדון לבו התעורר להחריב עם ה' ולא יוחס רוע מעשהו לשם יתברך ולא קראו שבט אפו ומטה זעמו כי אם מפני שהוא התעורר מעצמו לשסות את ישראל והאל יתברך הניחו לעשות ולא הצילם מידו, גם כי האשורים הוסיפו ברעה על הכוונה האלקית וכמו שאמר (זכריה א, טו) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. והנה זכר ג' נקמות בכתוב הזה אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו כנגד ג' גליות שהגלה מלך אשור את ישראל אחת לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שמעבר לירדן, והשני את עיון ואת אבל בית מעכה וגומר ואת הגלילה כל ארץ נפתלי, והשלישית חרבן שומרון ובנותיה. ולפי שהיו שלש גליות זכר כנגדן שלש נקמות שינקום השם נקמתו מהם, האמנם כנגד הגלות הראשון אמר בלבד נוקם ה', ומפני שגלות ארצה זבולון וארצה נפתלי היה בארץ קנא השם יתברך בחמה רבה יותר עליו ולזה אמר בו נוקם ה' ובעל חמה כי היה חמתו על ארצו ועל עמו, ועל גלות שומרון שהיה יותר קשה מהם אמר נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו כי עליו בפרט קרא את האשורים צרים ואויבים: ואע"פ שהתורה אסרה וגנתה מדת הנקמה מאומרו (ויקרא יט, יח) לא תקום ולא תטור את בני עמך הנה ביאר הנביא כאן שאין הנקמה מדה פחותה בפני עצמה כי אם כשתהיה אל בני עמו אחיו ורעיו, כי כמו שאין הנקמה ראויה ברעים כן היא ראויה והגונה כנגד הצרים והאויבים ולכן אמר נוקם ה' לצריו. ואמנם אומרו עוד ונוטר הוא לאויביו אחשוב שהוא דבק עם ה' ארך אפים כלומר אם ראיתם שלא לקח השם נקמתו מצרי עמו מיד בסמוך למעשיהם הרעים אל תחשבו מפני זה שיש שכחה לפני כסא כבודו או שמחל להם מה שעשו אין הדבר כן כי נוטר ושומר הוא לאויביו עונשם, (ג) ואשר לא מהר נקמתו היה לפי שארך אפים הוא וכחו גדול להאריך על מדותיו כמו שאמר משה אדוננו בתפלת המרגלים (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' וכתיב אחריו ה' ארך אפים אבל מכל מקום ונקה לא ינקה ובהגיע תור פקודתו בא יבוא ולא יאחר העונש הנה אם כן לא נזכר כאן מדות הקדוש ברוך הוא באל ובארך אפים ובנקה לא ינקה כי אם להתנצל הנביא מדוע אחרו פעמי העונש האלקי על אשור כל כך מהזמן ושלא היה ענין מחילה כי אם אריכות אפים והותרה בזה השאלה האחד:

ושהענין כולו הוא להודיע שנקה לא ינקה השם עונש לפי שהקב"ה בסופה ובסערה דרכו וכן הענן הוא אבק רגליו, וכתב הראב"ע שהוא רמז אל הגזרות הבאות במהרה מהשמים שהם למעלה מהעננים והוא גוער בים ואיך לא יעשה במלכי אשור כרצונו אחרי שבים שאדירים משבריו יעשהו יבשה כאשר עשה בים סוף ואפשר לפרש שיש שלוחים רבים להשגחה האלקית פעמים יעשה דרכו ורצונו בסופה ובסערה שהוא רוח חזק כמו שאמר במצרים (שמות יד, כא) ברוח קדים עזה ובצור נאמר רוח קדים, ופעמים יעשה שלוחו הענן במטר הסוחף ובאבני אלגביש היורדים ממנו ובחשך אשר ימשך מהענן לפי שמונע ניצוץ השמש על הארץ כמ"ש (שם כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן: