אברבנאל על מיכה ז:ו

וזכר שלא די אלה הבעל ואשתו שהם שוים אבל ג"כ בן מנבל אב וגו' וכלה בחמותה אין לך שתאמר שכלה בחמותה כן דרכו של עולם בכל דור לפי שלא כיוון הנביא בתוכחתו זאת לאמר כי אם שבהיות כלה בחופתה שהיא אז אוהבת ומנשקת ידי חמותה כאילו היא בתה באמת ורשעת הדור גם בהיותה כלה היא מנבלת בחמותה, ואמר שלא די אלה כולם שיבטחו בקורבתם אבל גם מהמשרתים והעבדים ראוי שישמר לפי שאויבי איש אנשי ביתו. והכלל בכל זה שישר באדם אין ואבד חסיד מן הארץ ואין מי שיעד לעצמו התושיה ומצות הש"י.

ובמסכת חגיגה פ"ב (טז, ע"א) דרשו אל תבטחו ברע אין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר (ירמיה ג, ד) אלוף נעורי אתה יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו מעידים עליו שנאמר (חבקוק ב, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ובפ"ק דתענית (יא, ע"א) אמרו נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זהו דבר שהוא בחיקו של אדם זו נשמה: ובמכילתא אל תאמינו ברע זה הקב"ה שנאמר (משלי כז, י) רעך ורע אביך אל תעזוב.

וכפי דרכם בדרשה הזאת נוכל לפרש הפסוקים האלה באופן אחר שאמר בתחילה יום מצפיך פקודתך באה רוצה לומר היום אשר יעדו אליך הצופים שהוא בפקודתם ועונשך הנה באה אותה פקודה ואתה תהיה מבוכתם של השרים והשופטים והגדולים שזכר, ואמר כנגד ישראל אל תאמינו ברע רוצה לומר אל תתנצלו מרעתכם ואל תאמינו שיהיה לכם התנצלות ברע שהוא היצר הרע שהביא אתכם לחטוא, ולא תבטחו גם כן באל יתברך שהוא רע שלכם ואלוף נעורכם שלא יתן אתכם לגלות ולחרבן, ולא מענין הנשמה העליונה אשר בכם שבזכותה יהיה לכם שלום שמור פתחי פיך ולא תדבר דבר מהטענות האלה לפי שאתה מרדת באלהיך שהיית בנו והיה לך לכבדו כי בן יכבד אב ולא עשית כן אבל בן שהוא מישראל מנבל אביהם שבשמים וזה כנגד האלוף שזכר, ולענין הנשמה אמר בת קמה באמה וכלה בחמותה רוצה לומר שהנשמה עצמה אשר בהם גם היא חטאה כנגד התורה אשר עזבה שהיא אמה המגדלת אותה וכנסת ישראל שהיא כלת השם יתברך קמה כנגד תורתו שהיא חמותה, ולענין היצר הרע אמר אויבי איש אנשי ביתו והאיש הוא האדון הקב"ה כמו שאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה וכאילו אמר שכל איברי הגוף שהם אנשי ביתו הם אויבי השם ושורת הדין נותנת שאויבי ה' יכלו. ואולי אמר אנשי ביתו על בני יהודה שהם אנשי ביתו של הקדוש ברוך הוא השוכן במקדשו בירושלם והם שהיה ראוי שיאהבוהו ויעבדוהו להיותם אנשי ביתו הם אויביו יותר. ואמר הנביא שעם היות שהשכל הישר כן הוא אומר שאל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף האל יתברך כי לא יעבור על חטאתו עם כל זה (ז) אני בה' אצפה שהוא רחמן ואוחילה ואקוה לאלהי ישעי שעם כל כובד פשעי לא יעשה בי כלייה אבל יאמר די לצרתי וישמעני אלהי בקראי אליו מצרתי, (ח) ולכן אל תשמחי אויבתי במפלתי, ואין ספק שלא אמר אויבתי בלשון נקבה יחידה כי אם כנגד רומי הרשעה שנתארך גלות ישראל ברשותה כמה וכמה מן השנים והיא היתה אויבת ישראל באמת לפי שנתראה לה בראשונה כאוהבת ואחרי שבטחה בה מלכות יהודה רומי המרשעת גברה עליה ונהפכה לה כאויבת והיא החריבה את ירושלם ושרפה בית ה' וגלה את עמו ולכן קראה בהחלט אויבת, גם כי בגלות עשתה מלכות אדום בבני יהודה כמה מהרעות והשמדות וגם באמונותיה נעשה לה אויבת ולכן אמר אל תשמחי אויבתי לי ר"ל אל תשמחי אתה האויבת שלי על מפלתי כי אף על פי שנפלתי בגלותי אקום ואצא ממנו, ואף על פי שעתה אשב בחשך ה' אור לי כשיגאלני וכמו שאמר ישעיה (ישעיה ס, ב) ועליך יזרח ה'. ולפי זה הפירוש שהסכימו בו המפרשים יהיה נפלתי עבר וקמתי ישמש במקום עתיד כאלו אמר אקום. והיותר נכון בעיני ששניהם נפלתי וקמתי הם מן העבר ויאמר אל תשמחי אויבתי לי על הגלות אשר אני בו בחשבך שלא אצא ממנו עוד אחרי שכבר חרה אף השם בי כי הנה כבר נפלתי פעמים רבות בגלויות אם במצרים ואם בבבל וקמתי מאותה נפילה ויצאתי מהגליות ההם, וכן יהיה עתה שאף על פי שאשב בחשך ה' יהיה אור לי ואחר הלילה החשוכה יבא האור המאיר כמו שהיה בשאר הפעמים כי הנה לא היתה נפילתי מקרית אבל השגחיית עונש מעונותי ויש לו זמן וגבול ולכן בקומו יגאלני הם אמת שבגלותי זה (ט) זעף ה' אשא כי חטאתי לו, האמנם אין זה נצחיי אלא עד שיריב ריבי רוצה לומר עד שיריב בי הריב והעונש אשר הייתי חייב לסבול כפי עונותי וזהו גם כן ועשה משפטי כלומר המשפט הראוי לעשות בי, וכאשר ישלם מעשות זה אז יוציאני לאור מחשך גלותי והוא כנגד כי אשב בחשך ואז אראה בצדקתו שאראה הצדקות והחסדים שיעשה עמי. והמפרשים פירשו עד אשר יריב ריבי עם הגוים שהחריבוני ולחצוני ועשה משפטי שיקח נקמתי מהם ואז יוציאני לאור ואראה בצדקה אשר יעשה עמי עוד, (י) ותראה אויבתי רומי ומלכות אדום את תשועתי וגאולתי ואז תכסה בושה רוצה לומר ממה שהיתה אומרת אלי בגלותי איה אלהיך, וגם עיני תראינה בה ר"ל באותה אויבת ומה שתראינה בה הוא שעתה מלכות אדום למרמס כטיט חוצות: