אברבנאל על מיכה ו:ט

קול ה' לעיר יקרא וגומר עד אללי לי כי הייתי וגומר. הפסוק הזה קול ה' לעיר יקרא הוא בכל א' מחלקיו זר מאד בפירושו, אם באומרו קול ה' לעיר יקרא שפירושו שהיו נביאי השם מדברים ומכריזים על ירושלם או על שומרון, והוא אצלי מאמר בלי צורך הלא ידענו שכל הספר הזה נבואות הנביא הם. גם אומרו ותושיה יראה שמך אם נפרש שיחס הראייה לתושיה היה ראוי שיאמר ותושיה תראה שמך כי התושיה תכונה בשם נקבה כמו ותושיה נדחה ממני, גם כי התושיה אין לה עינים לראות והשם אינו דבר נראה, ואם נפרש ותושיה ואיש תושיה על דרך ואני תפלה כמ"ש הראב"ע עדיין יקשה מה ענין זה המאמר שאיש התושיה יראה שם האל ית' ויותר היה ראוי לומר ישמע שמך, והמתרגם פירש יראה שמך מלשון יראה כאלו אמר יראי שמך. גם אומרו שמעו מטה ומי יעדה פירשו שמעו הפורענות אשר יעד השם לבא עליכם ושכינה הפורענות בשם מטה לפי שהמטה הוא שבט שמכים בו, ופירשו ומי יעדה על השם יתברך שיש בידו יכולת להביא מה שיעד, וי"ת ישמע מלכא ושלטוניא וכל עמא דארעא.

והנראה לי יותר נכון בפירושו הוא שאחרי שהנביא זכר למעלה סמוך לזה מה טוב ומה ה' דורש מהם שהוא עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם, אמר כנגד בני יהודה וירושלם שהם בייחוד היה ראוי שישמרו שלשת הדברים האלה אשר זכר לפי שקול ה' לעיר יקרא רוצה לומר שמצות השם ואזהרותיו קולו ונבואתו לעיר הידועה שהיא ירושלם יקרא רוצה לומר בעצם וראשונה תבא הנבואה שמה באמצעות בית המקדש הארון והכרובים שהיו מקור לנבואה, ומלבד מעלת הנבואה שנמצאת בעיר ההיא יותר מבכל ערי ישראל וכל שכן יותר מבכל ערי הגוים וכמו שאמר (תהלים פז, ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, הנה מלבד זה אוירא דירושלם מחכים והמקום ההוא בטבעו נכון לחכמה ולשלמות מאד מאד ועל זה אמר ותושיה יראה שמך רוצה לומר שמך שהוא ירושלם שהוא שם המקום והעיר אשר זכר אותו שם שמך יראה ויכוין לתושיה שהיא החכמה לפי ששם ירושלם ענינו יראה שלם כמו שאמרו חכמים ז"ל (ב"ר נו, י) שנקראת ירושלם על שם ה' יראה שאמר אברהם (בראשית כב, יד) ועל שם שלם שקראה כן מלכי צדק כמו שאמר (שם יד, ח) ומלכי צדק מלך שלם, הנה אם כן שם המקום הזה שהוא ירושלם יראה וירמוז התושיה וכאילו אמר בזה שירושלם היתה עיר הנבואה וקול השם והיתה עיר החכמה גם כן ולכן שמעו מטה רוצה לומר שמעו מי הוא האיש שהוא מטה ומעוות קול ה' שזכר ומי הוא המטה עצמו מעשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם ומטה הוא מלשון עוות כמו אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) לא תטה משפט (דברים טז, יט) אל יטך (איוב לו, יח), עיניהם ישיתו לנטות בארץ (תהלים יז, יא), כקיר נטוי (שם סב, ד), וביחזקאל (יחזקאל ט, ט) והעיר מלאה מוטה, ואם יש מי יעדה לאותה תושיה או לאותה הנהגה אלהי שיחדה לעצמו על דרך ואם לבנו ייעדנה, או יהיה ומי יעדה מי יעד הגזרה לבוא עליהם כדברי המפרש שהוא באמת ר"ל המטה קול ה' ומעוותו להפך מה שצוה הוא הרשע באמת והראוי לעונשים רבים ומי שיעדה התושיה לעצמו ינצל מזה.

והתחיל לבאר איך היו כולם מטים קול השם ומה שדרש מהם ושאין איש שיהיה מיעד לעצמו תושיה, (י) באומרו עוד האיש בית רשע רוצה לומר הנה כל איש מאנשי העיר הזאת מלבד שהוא רשע בפני עצמו כפי מעשיו הנה גם כן איפת רזון זעומה, וקרא איפת רזון האיפה הקטנה שהיא רזה וחסרה ואמר זה כנגד עשות משפט שלא היה ביניהם כי אם עוול במדה במשקל ובמשורה. וי"ת עוד האיש בית רשע לפי שבמלת האש אין יו"ד בין האל"ף והשי"ן פירשו כמו היש כלומר ראו היש עוד בבית רשע אוצרות רשע והנקודה לא תסכים עם פירושו אלא שהאש הוא כמו האיש, ואולי שנכתב חסר האש להגיד שבית הרשע תאכלהו אש לא נופח, והראב"ע פירש האיש הנכבד בעיר עודהו מחזיק ברשעתו כי אחר ששמע זאת הקריאה יש עדיין בביתו בבית רשע אוצרות רשע ממון שקבץ ברשע ואיפת רזון חסרה שהיא זעומה להשם.