אברבנאל על מיכה ה:ו

והיה שארית יעקב וגו' עד סוף הנבואה. הנר"ל בפירוש הפסוקים האלה הוא בא' מב' דרכים. הראשונה, שבא הנביא בזה להגיד שארית יעקב שישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקדש להלחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה' וכרביבים שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב שאותו הטל והמטר לא יבא בסבת אדם כי אם מהשם הנותן מטר על פני ארץ, כן שארית יעקב לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו אבל יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות ובו ישימו בטחונם ולא בבני אדם, ולא יהיה לבד בטחונם בו יתברך להמלט ולהשגב באותה צרה אבל יהיה גם כן להלחם באויביהם ולעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגוים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על רבוי אותם הבהמות ועדרי צאן:

והדרך השני מהפירוש הוא שייעד הנביא שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך עמים רבים והם אוהביו אשר לא הרעו אבל הטיבו עמו כמו שאמר (ישעיה סו, כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, יהיה ישראל לאותם העמים שהטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאד כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב שהם מועילים לעשבים מאד ומגדלים אותם לא לתקות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה וזהו אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה (פדר"א פל"ד) שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר (ישעיה כו, יט) כי טל אורות טלך דבר אחר מפני שהטל סימן ברכה כן יהיו ישראל בעולם.