אברבנאל על מיכה ב:א

הוי חושבי און וגו' עד שמעו נא ראשי יעקב בעבור שזכר רעת שומרון וחורבנה וכן חרבן יהודה וירושלם ביאר בכל אחת מהם חטאתו ופשעו שבעבורו יתחייבו באותו עונש, ואמר שהפרשה הזאת על מלכות השבטים שהיו בני ישראל חושבי און במחשבותיהם ופועלים רע במעשה ידיהם, וביאר זה באומרו על משכבותם באור הבקר יעשוה שהנה כנגד חושבי און אמר על משכבותם לפי שבהיותם חושבים בלילה היו חושבים לעשות אונאה וחמס וכמו שאמר המשורר (תהלים לו, ה) און יחשוב על משכבו, ובזה היה מהפשע לפי שאותו מקום הוא מיוחד להתבודד האדם במעשי יוצרו ולהדבק בו לא לחשוב מחשבות און וכמו שאמר (שם ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואמרו השלמים (אבות פ"ג מ"ד) הנעור בלילה וכו': וכנגד מה שאמר ופועלי רע באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם רוצה לומר שהיו משתדלים השתדלות נמרץ להוציא לפועל אותו האון שחשבו עד שמפני זה הבקר אור השמש יצא על הארץ מיד יעשנה מבלי איחור, ואמר הנביא שלא ימנעו מעשות המחשבה הרעה ההיא מפני אימת מלכות ויראת שופטי הארץ ומנהיגיה כי יש לאל ידם רוצה לומר אין משפט בארץ וכל דאלים גבר וכפי חזקו יעשה (ב) עד שמפני זה מלאה הארץ חמס וחמדו שדות העניים וגזלו ובתים של העניים האביונים הסמוכים לבתיהם ונשאו אותם, ואם בעל הבית או השדה יתקומם להציל את אשר לו מיד עושקו היה מרשעתם שעשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו כי יצוו להרוג את האיש או להכותו ואז יקחו את ביתו ונחלתו כאשר עשה אחאב לנבות היזרעאלי, (ג) ולכן אמר ה' שמפני החמס והגזל שהיה בתוך השבטים היה חושב על המשפחה הזאת רוצה לומר מלכות ישראל רעה גדולה אשר לא ימישו ולא יסירו משם צוארותיכם כי יהיה במאסר הקשה שישימו עול הברזל על צוארי העבד שלא יוכל לצאת משם ולא תלכו רומה ר"ל ברוממות וקומה זקופה כי עת רעה היא מהחרבן והגלות.