אברבנאל על מיכה א:יג

ושליושבת לכיש שהיא עיר אחרת אמר רתום המרכבה לרכש שהיא הבהמה קלת ההליכה מאד וזה אם ללכת בגלות ואם לברוח מהאויב, (יד) וכן פירשו בתי אכזיב שהיא עיר אחרת ממלכי יהודה שתהיה לאכזב כמים לא נאמנו, ושאמר למלכי ישראל והיה לו לומר למלכי יהודה להגיד שגם הם מבני ישראל היו, (טו) ופירשו עוד היורש אביא לך שהוא חסר אל"ף כמו שמן ראש אל יני ראשי (תהלים קמא, ה), וענינו שהאויב היורשת נחלות ישראל יביא השם יתברך עליו שבת מרשה, וכן פירשו עד עדולם יבא כבוד ישראל שעד עדולם שהיא עיר אחרת בנחלת יהודה יבא האויב שהוא היורש את כבוד ישראל ושמלת יבוא חוזר אל היורש שזכר למעלה.

והענין כולו שעשה הנביא הספדו בלשון נופל על הלשון דרך צחות משמות הערים עם מה שיקרה בהם מהרעה זה דרכם בפירוש הכתובים האלה. ואין ספק שהנביא זכר כאן שמות ערים רבות מערי יהודה ושעשה קינתו בלשון נופל ומסכים על שמותיהם כמו שאמרו, אבל רואה אני שלא כיון הנביא לקונן על אותם הערים בלבד כי אם על כל ארץ יהודה האמנם כינה אותם בשמות הערים ההם מפני שתוף השמות בענינה ובעשותו מזה קינתו הפליג המליצה והצחות.

ובעבור שכפי פירוש המפרשים בפסוקים האלה לא ימלטו מספקות רבות לכן נראה לי לישב פירושם באופן אחר. והוא שלא אמר בגת אל תגידו להיות המאמר הזה ממנהג הקינות כולם ואם דוד אמרו בקינתו היה לפי שהוא ועבדיו היו נרדפים משאול ואנשיו ונמלטו בארץ אכיש מלך גת ולכן הוצרך לומר לאנשיו שלא יגידו בגת מפלת שאול אויבו לפי שתשמחנה בנות פלשתים לא בהצלחת דוד וממלכתו כי אם במפלתן של ישראל, אמנם הנביא כאן בעבור שהיתה גת קרובה לערי יהודה והיתה ירושה למלכי יהודה לכן הזהירם שלא ילכו שמה לבקש עזרה מהפלשתים ולספר להם הרעה אשר מצאתם ולא יבכו לפניהם להתחנן להם כמו שילך האדם לבית אוהבו כדי לספר לו קורותיו כי הם ישמחו במפלתם ולא יועילום, אבל בבית לעפרה עפר התפלשתי, ובית במקום הזה הוא מלשון בפנים ותוכיות כמו מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה, יא) יאמר שתוך ארצם שהיא כולה עפרה כי מפני רעתה כינה את כל ארץ יהודה בשם עפרה כאלו כולה נחרבת ונעשית עפר תיחוח שמה בתוך אותה ארץ עפרה ואפריית את בת יהודה עפר התפלשי התגלגלי בעפר והתעטפי בו ואל תלך לפלשתים, וכן אמר בהספדו עוד עברי לכם יושבת שפיר עריה בושת כי קרא לבת יהודה יושבת שפיר להיות יפה נוף משוש כל הארץ, ואמר עתה במקום שהייתה יושבת שפיר צנועה ומכוסה כאשת חיל תעברי עריה בושת ועריה הוא מלשון גלוי כאלו אמר מגולת הבשת שהוא מקומות הערוה, וכן במקום שהיתה בת יהודה כבודה בת מלך פנימה לא יצאנית שאפילו לדבר ראוי והגון שהוא לכת אל בית אבל הסמוך אליה ולביתה לא היתה יוצאת מביתה עתה תבטל מנוחתה ועמידתה ותבא לתנועה ורגש גלות, וזהו אומרו לא יצאה יושבת צאנן כי צאנן הוא מלשון יציאה ובית האצל הוא מלשון להיות אצלה ועמדתו הוא מלשון עמידה ומנוחה שהוא הפך התנועה כמו עמוד על רגליך ותעמוד בפתח, יאמר אותה יושבת שלא היתה יוצאת יציאה למספד הבית אשר אצלה לרוב צניעותה עתה האויב יקח מכם מלכות בני יהודה עמידתו ומנוחתו של יהודה כי יניעהו ויוליכהו בגולה.

וכן אמר עוד כנגד מלכות יהודה וקראה יושבת מרות לפי ששבעה ברעות ומרות נפשה בגלות בית ראשון ובית שני כמו שאמר עליה הנביא (איכה א, ד) והיא מר לה כי חלה לטוב וחלה הוא מלשון תקוה ותוחלת, ומלת כי הראשון בכתוב הזה הוא מלשון דילמא והשני הוא מלשון כאשר יאמר האם חלה וקותה לטוב בת יהודה יושבת מרות בכל עריה כאשר ירד רע מאת ה' לשער ירושלם שכיון שמאתו יתברך שאוהב ה' שערי ציון ירד רע לשערי ירושלם מה יעשו שאר ערי יהודה, ובעבור שלכיש בימי שלותה היתה מגדלת הרכש והסוסים למרכבות ורוכבת עליהם תמיד בגאותה לכן אמר כמלעיג עליה רתום המרכבה לרכש יושבת לכיש רוצה לומר כאשר היית עושה עד פה, כי לכיש היתה ראשית חטאת לבת ציון מפני שבה נמצאו פשעי ישראל כי למדה תחלה עבודת הבעלים מישראל ומבני לכיש למדו להרע אנשי ירושלם. ואמר לכן תתני שלוחים על מורשת גת לפי שגת בהיותה עיר מערי פלשתים דוד לכדה מהם ומלכי יהודה יירשוה עד שבחטאתם חזרו הפלשתים ולקחוה מהם והיתה להם למורשה, ולכן אמר כאן שבמקום שגת בימים הראשונים היתה מורשת לבת יהודה עתה תצטרך מלכות יהודה לתת לה שלוחים שהם מתנות כמו ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה (מלכים א' ט, טז), ועל מורשת הוא כמו אל מורשת וכמוהו ונתן הספר על יודע ספר (ישעיה כט, יב) וילך הרמתה על ביתו וזולתם.

ואמנם אומרו בתי אכזיב אחשוב אני שהם ערים מפלשתים שמפני שהיו כוזבים נקראו עריהם בתי אכזיב, ואין להקשות על זה ממה שמצינו אכזיב בנחלת בני יהודה כי כבר ימצא שם עיר אחת במלכות אחת ועיר אחת במלכות אחרת באותו שם עצמו ויורה על זה אומרו בתי אכזיב, ואולי על מצרים ואשור אשר בקשו מלכי ישראל לעזרה אמר בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל שאמרו לעזור להם ולא עזרום והיו להם לאכזב מים לא נאמנו, ועם היות שלמעלה זכר חרבן שומרון ואחריו חרבן יהודה ועליה עשה הנביא עיקר הקינה כי נגע רעתה לנפשו הנה לא נמנע מלזכור בתוכה דבר ממלכי ישראל וחורבנם, ואם על כל פנים נאמר שאכזיב היתה מנחלת יהודה כמו שכתוב בספר יהושע (יהושע טו, מד) וקעילה ואכזיב ומרשה יאמר הכתוב שגם כן בתי אכזיב לאכזב שהוא כנוי לערי יהודה כולם לפי שכולם היו בתי אכזיב לש"י וגם הם היו לאכזב למלכי ישראל כי לא באו לעזרתם, הנה א"כ לא אמר למלכי ישראל במקום הזה כי אם על מלכי ישראל ממש לא על מלכי יהודה כדברי המפרשים, והותרה בזה השאלה הרביעית.

וכן על יושבת מרשה ארץ מולדת הנביא שהוא גם כן כנוי למלכות יהודה אם לפי שהיה שבט יהודה הוא העולה בתחילה במלחמות ובירושת הארץ ולכן נקרא מלכותו מרשה כלומר מוריש את הגוים מן הארץ ויורש אותה מהם, ואם שקראה מרשה לפי שבראשונה היתה עשירה מולכת על שנים עשר שבטים ועתה נדלדלה ונתרוששה ולא נשאר במלכותה כי אם יהודה ובנימין, ומפני שמלכות יהודה נחרבה אחר מלכות ישראל וירושלם נלכדה אחר שנלכדו כל שאר ערי יהודה לכן אמר עליה עוד היורש אבי לך רוצה לומר גם כן אני אביא עליך יושבת מרשה את היורש שהוא האויב שיירש את כל הארץ, ועד עדולם יבא כבוד ישראל והנה עדולם עיר מערי יהודה היתה אבל כינה כל מלכות יהודה בשם עדולם מפני שיהודה הראשון נאמר בו ויט עד איש עדולמי (בראשית לח, א) ולכן שבטו ומלכותו נקרא עדולם, וכן דרשו חכמים זכרונם לברכה (ב"ר פה, א) עד עדולם יבא כבוד ישראל מלכו של ישראל עד עדולם יבא שנאמר וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי. אמנם יבא כבוד ישראל אין ראוי לפרשו מלשון כבוד וטובה ושהיה מנבא כאן הנביא טובה על עדולם ודבריו היו קינה על הרעות, אבל כפי הפשט נראה לי לפרש יבא כבוד ישראל שהכבוד שיבא על מלכות ישראל שהוא החרבן והגלות שבא עליו הוא יבא גם כן עד עדולם שהוא מלכות יהודה שגלה אחריו והוא על דרך מה שאמר למעלה כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה וגומר כי קרא גלות ישראל כבוד על דרך סגי נהור לסומא והותרה בזה השאלה החמשית:

ובמסכת סנהדרין פרק חלק (קב, א) דרשו לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל אמר רבי חנינא בר פפא בשעה שהמליכו את ירבעם יצאת בת קול ואמרה להם מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתנו שלוחין לבניו. והוא דרש נאה לא יצטרך לפי דרכו לפרש מלכי ישראל על מלכי יהודה כדברי המפרשים, ויהיה פירוש הכתוב לדעתם שבעבור שאמר למעלה כי בך נמצאו פשעי ישראל זכר שהיה מפשעם של ישראל שנתנו שלוחים וגט פיטורין למלכות יהודה שהיתה מורשת גת מפני דוד שהרג את גולית מגת ושלכד את גת והורישה למלכי יהודה, ועל השבטים יאמר ג"כ בתי אכזיב לאכזב שהוא ירבעם ולמלכי ישראל שבאו אחריו. הנה התבאר שהקינה הזאת שעשה הנביא פה על מלכות יהודה היתה לא על אותם הערים אשר נקבו בשמות בלבד אבל שכינה את מלכות יהודה בשמות הערים האלה מפני הבחינות והשתופים אשר זכרתי.