אברבנאל על מלאכי ב:י

הלא אב אחד לכולנו וכו' עד הוגעתם ה' בדבריכם: אחרי שהוכיח הנביא את הכהנים ואת העם על חלול ה' ובזוי כבוד שמו בענין הקרבנות ראה עוד להוכיחם על שהיו נושאים נשים נכריות, והיו בזה שתים רעות הא' שהיו לוקחים נשים גויות עובדות ע"ז וכמ"ש חז"ל (סנהדרין פב, א) כל הבא על הגויה כאלו נתחתן לע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר. והב' שהיו עוזבים את נשותיהם לשפחות ולוקחים את הגויות לגבירות וכמ"ש בפרק המגרש שכשעלו מבבל נתפחמו נשותיהם מפני השמש והניחו אותן ונשאו נשים נכריות והיו בנות ישראל מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר וזאת שני תעשו שניה לשטים כסות דמעה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, רבי אחא בשם ר' חנינא בכל ספר מלאכי כתוב ה' צבאות מ"ש הכא דכתיב אלהי ישראל כביכול לא יחול שמי על הגרושין, ולא האשימם הנביא פה ולא ג"כ בספר עזרא שהיו נותנים בנותיהם לגוים כי אם שהיו לוקחים להם נשים נכריות אולי היו עושים זה בחושבם שהם ימשלו בנשותיהם ולא יתפתו לעבוד ע"ז שלהם, אבל בנות ישראל לא הגיעה רשעת הדור להבעל לגוים כי ידעו שבהכרח תמשך האשה אחר עבודת בעלה, גם שחרפה היה להם לתת את בנותיהם לאיש אשר לו ערלה ולכן לא נזכר דבר מזה בתוכחות הנביא מלאכי ועזרא כ"א דבר הנשים הנכריות. זה כלל ענין הפרשה הזאת. ועליו אמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב וחז"ל פי' החלול ההוא בב"ר:

כי חלל יהודה נעשה חולין יהודה וכה"א (פה, א) וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי, וכן פרש"י, ושיהודה היה קדש ה' אשר אהב. והראב"ע פי' כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב על הבנים ועל הבנות שהיו הנכריות יולדות להם. והרד"ק פי' לחלל ברית אלהינו וקדש ה' אשר אהב על דבקות האיש ואשתו כמו שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ושהקדושה בישראל היתה הפרישות מעריות והפריצה בניאוף היא הבגידה כי הנה אברהם לא לקח את הגר כי אם מפני ששרה אשתו בקשה זה ממנו וכן יעקב וכל דבריהם בזה דברי אלקים חיים.

אכן ענין הפסוקים וכונתם נ"ל לפרש בהם ששתי קורבות הם היותר גדולות בין האנשים האחת קורבת האחוה והמשפחה בהסתעפם מאב אחד משותף להם כי יותר יאהב האדם את אחיו ואת קרובו משיאהב את הנכרי. והשני היא קורבת האמונה והדת שהאנשים שהם בעלי דת אחת הם מתאחדים ומתקרבים זה לזה יותר ממה שיעשו בהיות דתיהם שונות עד שאחז"ל מפני זה שבני ישראל ערבים זה לזה. וכבר זכרו אחי יוסף שתי הקורבות האלה לחייבו על האהבה והכפרה בעד חטאתם באומרם אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך והיא הסבה הא' מפני קורבת האחוה, ואמרו עוד ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך להעיד על הקורבה השניה אשר מצד הדת והאמונה. והנה הקב"ה בחר שיהיו בעמו שתי הקורבות האלה ר"ל שיהיו מתאחדים ביחס ומשפחה א', ולא יהיו עמים שונים מקבלים אמונתו כמו שהיו הנוצרים בדתם והישמעאלים בדתם בהקבץ עמים יחדו וממלכות לקבלה לא כאלה חלק יעקב כי אם מסתעפים מאב אחד היה אברהם וממנו ביצחק שנקרא לו זרע וממנו ביעקב שבחר לו יה והוא ראש והתחלת היחס לאומה בהשתלשלות מוגבל ומסודר, וכבר שבח בלעם האומה בזה באומרו כי מראש צורים אראנו שהם האבות ומגבעות אשורנו שהם האמהות הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ר"ל שלא נתערב עם הגוים ולא נתחתן בהם כי תמיד שמר יחוסו ומשפחתו ולכן באה עליהם הברכה וזהו מי מנה עפר יעקב וגו'. ולא לבד באומה בכללה חייב הקב"ה התאחדות המשפחה והיחס ושזרים לא יעברו בו אבל גם במשרתיו רצה שיהיה התאחדות היחס והמשפחה ולכן בחר בשבט לוי לשרתו ולברך בשמו, ולא רצה בבכורות ובכהונה יחד מן המיוחד באהרן קדש ה' ובזרעו ולא במשפחה אחרת וגם לא משבט לוי, לפי שכמו שהיה האלוה אחד ומיוחד כך בחר בגוי אחד לא יעבור זר בתוכו ובמשרת אחד לו ולזרעו אחריו, הנה אם כן היה המנהג אחד הוא אלהינו ואין עוד אחר והיה העם המונהג אחד הוא יעקב וזרעו ובגוים לא יתחשב, ועל זאת הכוונה אמר הלא אב אחד לכולנו שהוא יעקב אב וראש יחס ישראל והיא הקורבה הראשונה וההתאחדות האמתי אשר מפאת האחוה, הלא אל אחד בראנו שהוא הקב"ה והיא הקורבה השנית אשר מפאת האמונה שהאל אחד והעם אחד, ובהיות בינינו שתי הקורבות האלה מדוע נבגוד איש באחיו שהוא הבעל באשתו כי זהו כנגד קורבת היחס ואחות המשפחה, לחלל ברית אלהינו כנגד קורבת הדת והאמונה כי בעשותנו זה יתחלל הברית אשר היה בין אלקינו לעמו להיות האל אחד והעם אחד.