אברבנאל על שופטים ט:נ

ולפי שהיה מהמשפט האלהי שההורג יהרג וששופך דם האדם באדם דמו ישפך, סבב האל ית' שאבימלך הלך ללכוד תבץ, (נא) ושאנשי העיר עלו על המגדל להנצל שמה, (נב) וכי הלך אבימלך לשרפו באש כאשר עשה אל צריח, (נג) ותשלך אשה אחת פלח רכב, ר"ל חתיכה אחת מהריחים מהתחתונה שנקרא רכב, כמו שנאמר (דברים כ"ד י') לא יחבול רחים ורכב, ונפלה על ראשו, (נד) והוא כיון שהרגיש מיתתו צוה לנערו שיהרגהו פן יאמרו אשה הרגתהו, וזה באמת סכלות גדול היה אליו, כי קלון אשה הרגתהו אינו כי אם בהיותו נלחם בשדה עם אשה יד ליד לא ינקה כי תגבר עליו האשה בכחה, אבל כאשר מן המגדל ישליכו אבן על ראשו, מה לנו שיהיה אשה או איש ומה הקלון אשר בזה? ונכלל הספור הזה בהודעת שיש אלהים שופטים בארץ, (נו) ושהוא השיב על ראש אבימלך כל הרעה אשר עשה (נז) ועל בעלי שכם גם כן, ושנתקיימה קללת יותם בן ירובעל: