אברבנאל על שופטים ט:מב

וזכר שביום המחרת יצאו העם משכם לשדה, כי נדמה להם שלא ישובו אנשי אבימלך יום אחר יום להלחם בם, (מג) ושהוא עשה שלשה ראשים ויארב בשדה ויקם עליהם ויכם, (מד) ואבימלך והראשים אשר אתו פשטו ויעמדו פתח שער העיר, ר"ל מהם פשטו ומהם עמדו פתח שער העיר. ואחר שזכר זה בכלל פרט ופירש איך קרה זה באמרו ואשר פשטו, הם שני הראשים שפשטו על כל השדה ויכום, ואשר זכר שעמדו פתח השער, הוא (מה) שאבימלך נלחם בעיר כל היום וילכדה ויתצה ויזרעה מלח, ואם כן בא בכתוב הזה כלל ופרט. או נאמר שאבימלך והראשים אשר עמו פשטו והגיעו עד שער העיר, ומשם הלכו שני הראשים על השדה ויכום, ושבו לפתח העיר ושם נלחמו כלם כל היום עד שלכדוה וזרעוה מלח, ואולי עשה זה כדי שלא יועילו עוד שם הכרמים, שהיו אנשי שכם עשירים בסבת הכרמים, כמ"ש (לעיל פסו' כ"ז) ויבצרו את כרמיהם, או עשה זה להפחיד ערים אחרות שלא יבגדו עוד במלכם ולא ידברו נגדו תועה, כי כן מנהג המלכים לעשות לערים המורדים לזורעם מלח: