אברבנאל על שופטים ט:יד

והביא אחריהם האטד שאין לו כבוד ויחס, כי הוא הפחות שבקוצים ואין לו פרי ותנובה ועושר כלל, והוא המעציב גם כן ומדאיג תמיד לכל אדם אם יפגע בו ואינו משמח כלל, וכמו שאמר דוד בדבריו האחרונים (שמואל ב' כ"ג ו', ז') ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו, ואיש יגע בהם ימלא ברזל וחנית וכאש שרוף ישרפו בשבת: והנה כל זה היה משל לבני גדעון ולאבימלך שהם היו נכבדים מצד אמותיהם, והיו עשירים אשר כל טוב אביהם בידיהם, והיו בעלי מדות טובות לשמח אלהים ואנשים, ואבימלך היה הפך כל זה כי הוא היה בן פלגש ומנעו ה' מכבוד, והיה עני ורש והם בעלי שכם נתנו לו הכסף לשכור אנשיו, והוא בעל מדות רעות אכזרי ורע המזג שהרג שבעים איש בני אביו על אבן אחת, והיה ענין המשל לא להגיד שהעצים הלכו למשוח עליהם מלך אבל הוא כאלו אמר, באמת אינו ראוי שהמלך יפתה האנשים להמליכו כאשר עשה אבימלך לכם, אבל האנשים ראוי שיבקשו המלך ויבחרוהו להם, ובבחירת המלך אין ראוי שיבחרו ביותר פחות כי אם ביותר הגון וראוי למלוך מכל הבחינות, ולכן אמר עם היות שהעצים אין להם נפש שכלית ולא חיונית, הנה עם כל העדרם אלו הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, אין ספק שבראשונה יאמרו לזית מלכה עלינו, כי לה ראויה הגדולה והגבורה להיות הכבוד לפניה. ואמר עוד שבקשת הגדולה הוא מופת סכלי שאין המבקש ראוי אליה, וכאמרם (חכמי המדות) הרודף אחר השררה שררה בורחת ממנו, ולכן הזית תהיה תשובתה החדלתי את דשני, רוצה לומר הנה המושל והמלך באמת ובתמים אין ראוי שיחוש לעניניו הפרטיים כי אם לעניני המלכות, ולכן היה המלכות בעניני הקדמונים עבדות ועמל מכאיב ולא תועלת ולא ממשלה, ולכן נזכר בספר מלכים (מלכים ב' ט"ו ה') שעזריה מלך יהודה כאשר נצטרע ישב בבית החפשית ויותם בנו שפט את עם הארץ, ר"ל שישב בביתו חפשי מעמל המלכות ומעבודתו (שהוא באמת עבדות ולא שררה) והיה בנו שופט את העם והוא לצרעתו היה בן חורין וחפשי מזה, הנה יראה מזה שהמלך הוא עבד עמו, וכמו שאמר הקיסר אוקטאביאנ"ו, כאשר הביאו עטרת מלכות להמליכו ברומה לקח העטרת בידו ואמר עטרת עטרת אלו ידע האדם העמל והכאב אשר תחתיך, אעפ"י שימצאך בחוץ מושלכת ארצה לא יקחך בידיו, וכמו שזכר זה המדיני וואליריו"ס מאקסימו"ס בספרו, ולזה כיוונה הזית הנה באמרה החדלתי את דשני, רוצה לומר מחוייב הוא אם אמלוך שאחוש לעניני המלכות ולא אחוש לעניני הפרטיים, באופן שתחדל דשני בהכרח עם טורח ועמל המלכות, ואמרה אשר בי יכבדו אלהים ואנשים, לומר שאם חשבו שהמלכות כבוד גדול הנה אינו כן, כי כבר אמר הפילוסוף (אריסטו) בספר המדות שהכבוד הוא אצל הנותן לא אצל המקבל, ואחרי אשר עם השמן יכבדו אלהים ואנשים במה שידליקו הנרות במקדש ובמשיחת הכהנים והכלים והמלכים, והיה השמן פרי הזית היוצא ממנה, הנה אם כן הכבוד תמיד עמה בטבעה אעפ"י שלא תמלוך, ולכן לא היתה רוצה בעמל המלכות וטרחו, שלמה תפסיד את אשר לה ותלך לנוע על העצים? רוצה לומר מתנועעת ומתטלטלת עליהם, כי המלכות אינו כי אם טלטול ותנועה ועמל. וזכר שאין ספק שהעצים לא ילכו אל התאנה אם לא אחרי שהזית לא תאבה ולא תשמע אליהם, ואז יאמרו לתאנה לכי את מלכי עלינו, הנה אמרו באלו האחרונים כלם לכי את, הוא לפי שהזית ביאר אליהם ואמר לנוע על העצים, ולכן קבלו אותה הקדמה שהמלכות הוא טלטול ותנועה מתמדת מבלי השקט ומנוחה, ואמרו לכי את, רוצה לומר אעפ"י שתתנועע ותנוד מולכי עלינו, כלומר הואיל ולא רצתה הזית לכי את. וזכר שגם העשיר עם היותו כוסף הכבוד, פעמים ישנא את הרבנות, וז"ש ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה, רוצה לומר האם ראוי שעושרי אשר הוא מתוק לחכי ולא אכל זר ממנו, האם החדלתי אותו ותנובתי הטובה? כי באמת תחדל עם עמל ויגיעת המלכות. ואמר שאחרי שאלה הנכבד והעשיר לא ירצו במלוכה אז יבאו אל הגפן, שאין לה כי אם חברה רצויה עם האנשים, ושעכ"ז פעמים לא תבחר ברבנות, ותאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים בנסוך היין ובהסברת פני האוהבים ביין ותירוש, האם אפסיד כל זה? שבאמת יפסיד עם יגיעת המלכות. וזכר שאחרי שכל העצים האלה הראוים למלוך לא יבחרו במלוכה, אז יבאו העצים היבשים נעדרי השכל והכחות כלם אל האטד שאין בו לא כבוד ולא מתק עושר ולא תירוש משמח להמליכו, ואמר שהשלמים לא יבחרו השולטנות אבל יברחו ממנו (כמו שעשו הזית והתאנה והגפן) אבל הפחות הנבזה הוא אשר יבחר המלכות וירדוף אחרי השררה, ולזה האטד מיד לקח הממלכה, (טו) ויאמר אם באמת אתם מושחים אותי, רוצה לומר איני יודע אם תעשו זה לצחק בי, אבל אם באמת אתם עושים זה באו וחסו בצלי (והוא כדמות לעג שאין צל לאטד) רוצה לומר חסו בצל אשר יש לכדומה לי, כי כל עץ יעשה צל דמות גופו ואני אין לי צל ולא טעם ולא פרי ולא ריח, ואם אין תצא אש מן האטד, רוצה לומר אם תבחרו אותי לצחק בי ולהקל בכבודי אח"כ תצא אש מן האטד העץ הנבזה, כי אינו טוב כי אם להדליק בו את עצים אחרים, ואמר אל תחשבו שאדליק פחותים כמוני כי האש אשר אדליק תאכל עצי הלבנון שהם היותר גדולים ומשובחים מכל העצים. הנה התבאר המשל על מה יורו העצים האלה וענינם, והותרו בזה השאלות שנית שלישית ורביעית: