אברבנאל על שופטים ו:כז

וזכר שגדעון ליראתו את אנשי העיר עשה זה בלילה, (ל) וכאשר ראו אנשי העיר שנתץ מזבח הבעל אמרו ליואש שיתן בנו להמיתו, לא על הפר שלקח (כי לא חשדוהו בזה, אחרי שג"כ צעק אביו על פרו שנשבר או נשבה אין רואה), כי אם על שנתץ מזבח הבעל, ויואש השיבם (לא) האתם תריבון לבעל? ר"ל אינו מהדין שבני אדם יחרפו את אלהיהם ולא ג"כ שיושיעוהו, וז"ש האתם עשיתם הקלון והמריבה לבעל? לא עשיתם אתם אותו ואין עליכם א"כ אשמה, וגם כן האתם תושיעון אותו? כי הוא אלהים והוא יושיע לעבדיו ולא יושיעו הם אותו, ולכן גזר אשר יריב בעבורו יומת עד הבוקר, ר"ל שיואש ואנשיו ימיתו אותו עד הבוקר, ואם אלהים הוא הוא יריב בעד כבודו ובעד מזבחו. או יהיה פירוש האתם תריבון לבעל אם תריבו בעד כבודו, ואשר יריב לו יומת היתה קללה, שאשר רב לו ונתץ מזבחו, הבעל באלהותו הוא ימיתהו עד הבקר, ואמר זה להיותו בלתי מאמין לבעל, והנה נראה שהיה יואש שר העיר ושמעו לדבריו: