אברבנאל על שופטים ו:א

הפרשה הרביעית בעניני גדעון, רוצה לומר במה שדבר אליו המלאך ובנסים שנעשו לו על הגיזה. תחלת הפרשה ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד מדין וגו', עד וישכם ירובעל הוא גדעון וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה בצורך שליחות השם איש נביא אל בני ישראל, והוא כי לא מצאנו שהוכיחם על ע"ז ולא שהזהירם על דבר מה, ולבד אמר ואמרה אליכם אני ה' אלהיכם לא תיראו את אלהי אמורי ולא שמעתם בקולי, והנה ישראל לא חטאו בהיותם יראים את אלהי העמים, כי אם בעזבם את הש"י ועבדם אלהים אחרים, ולמה לא הוכיחם עליו אם עבדו ע"ז והוכיחם על יראת אלהי העמים? השאלה השנית במלאך שבא לגדעון, כי לא ימלט שנאמר שנראה אליו כדמות איש שחשב שהיה נביא, או שחשבו מלאך, כי בין שיהיה זה בהקיץ או בנבואה יתכן לדעת זה מה היה הנראה אליו ומה היה מחשבת גדעון באותו המדבר עמו? ואם נאמר שחשבו נביא איך יאמר א"כ ויפן אליו ה' וגו', ויאמר אליו ה'? והנה אלו הלשונות לא נאמרו על הנביאים, ואם חשבו מלאך ה' איך הביא גדי העזים להניחו לפניו לאכול ואיך אמר וירא גדעון כי מלאך ה' הוא וגו'? ויורה שלא הכירו שהיה מלאך עד הנה:

השאלה השלישית באמרו ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה וגו', שיראה כי המאמר הזה אין לו צורך, כי אם היתה הכוונה בו שנראה המלאך לגדעון הנה אחרי זה אמר וירא מלאך ה' ויאמר אליו וגו', ומה לו לזכור עוד שבא המלאך ושישב תחת האלה? אם לא היתה בזה מראה ולא דבור המלאך אליו.

השאלה הרביעית באמרו ועשית לי אות שאתה מדבר וגו' והנה האות היה צריך באמנת התשועה שיעד עליה ובמה שיבא בעתיד, אבל באמנת שהוא היה מדבר אליו מה צורך היה באותו אות? והנה עיניו הרואות שפיו המדבר אליו, ובמה שיעיד החוש לא יצטרך כלל למופת:

השאלה החמשית במה שצוהו האל יתברך קח את פר השור אשר לאביך והפר השני שבע שנים, ובמעשה לא מצאנו צורך כי אם בפר השני, כמ"ש ולקחת את פר השני והעלית עולה בעצי האשרה, ולא זכר מה יעשה מהפר הראשון. ורד"ק ז"ל כתב שצוה לקחתו כדי שלא ישאר לע"ז, והוא טעם זר מאד, האם יחסרון בארץ פרים לע"ז? השאלה הששית בנסי הגיזה, למה שאל אות אחרי שכבר ראה הנס שעשה המלאך לעיניו באש שעלה מן הצור על הלחם ועל המצות והמלאך הלך מעיניו? ואיך אחרי זה ומה שבאהו הנבואה לא נסתפק במאמר האלהי ושאל האותות בגיזת הצמר בגרן ובסל? ועוד כי אם היה שגדעון בנס הראשון אמר וידעתי כי תושיע בידי את ישראל וגו', איך אח"כ שבא הנס ונתקיים כמ"ש ויהי כן לא נסתפק בזה ושאל עוד נס אחר? באמרו אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגיזה, ומה הראה בנס השני להתחזק בו מהראשון? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'. זכר שאחרי מות דבורה הנביאה עשו בני ישראל את הרע בעיני ה', ואמרו חז"ל (שוחר טוב מ"ש פר' כ"ט) שלא נאמר כאן ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, לפי שכל העונות הקודמים נמחלו להם בזכות השירה, ועתה הם כאלו מתחילים בחטא, ויאמר שבעבור עונם נתנם ה' ביד מדין ז' שנים, (ב) ושחזקה כ"כ יד מדין על ישראל עד שמפניהם הוצרכו ישראל לעשות את המנהרות אשר בהרים, והם המערות שהיו להם חלון מלמעלה שממנו יכנס האור, ואת המצדות והם המבצרים החזקים, (ג) וכאשר היה ישראל זורע הארץ היה עולה מדין ועמלק ובני קדם ועלו על ישראל ועל הזריעה (ד) ויחנו עליו, באופן שהיו משחיתים את יבול הארץ, ר"ל התבואות הזרועות ההם קודם שנגמר בשולם, ובזה האופן לא היו משאירים מחיה לישראל, וגם לא ישאירו שור ושה וחמור, כי היו בוזזים הכל או ממיתים ומשחיתים אותם, באופן שלא נשאר מחיה לישראל, ר"ל מחית לחם וכל מחית ב"ח: