אברבנאל על שופטים ה:ד

ה' בצאתך משעיר וגו'. מהמפרשים פירושו הפסוקים האלה הראשונים על מתן תורה, שחרדו ההרים ונטפו מים, והוא דעת המתרגם, ולא נתנו טעם נכון למה הקדימה דבורה הענין הזה בתחילת השירה ומה ענינו בכאן. ומהם פירשו אותם במלחמת סיחון ועוג כי בצאתם מהר שעיר משם התחילו להלחם באומות, וגם אלה לא נתנו קשור נכון לפסוקים. ואני כוונתי לקשר אותם כפי כל אחד מהדעות. אמרה דבורה ה' בצאתך משעיר לתת התורה, ארץ רעשה גם שמים נטפו (ה) והרים נזלו מפני ה', כי השמים והארץ כלו חל מפניו, אבל (ו) בימי שמגר בן ענת ובימי יעל לא היה כן, כי לא היו האומות יראים מפחד ה' ומהדר גאונו והארץ לא רעשה ממנו, עד שחדלו ארחות, כי לא היו האנשים יכולים ללכת בהם מפחד אויב, והולכי נתיבות, ר"ל ואם היו אנשים מה מצד ההכרח הולכי נתיבות, הנה מפחד האויבים ילכו אורחות עקלקלות, וג"כ (ז) חדלו פרזון בישראל חדלו, רוצה לומר שלא היו יושבים בערי הפרזות ליראתם מהכנענים שיבאו שמה לשבות מהם שבי, ואמרה שני פעמים חדלו פרזון בישראל חדלו, להגיד שלא היו האויבים יראים מישראל כיראת ישראל מהם, לשבעבור זה יחדלו בישראל הפרזות ובארץ כנען גם כן אינו כן, כי חדלו פרזון אבל בישראל לבד חדלו ולא נחדלו כזה באומות, וכל זה עד שקמתי אם בישראל, מרחמת עליהם כאם שתרחם על בניה. ואם יהיה פירוש הפסוקים על המלחמות שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל בכניסת ישראל לארץ, תאמר שכאשר נעשו המלחמות ההם הארץ רעשה וההרים גם כן נזלו מפני ה' והוא משל לכל האומות שהיו פוחדים מישראל, מה שלא היה כן עתה כי חדלו אורחות וחדלו פרזון כמו שפירשתי. ואמרה בימי שמגר בן ענת בימי יעל, לפי ששמגר היה שופט ולא נעשה על ידו תשועה גמורה, ולכן נכללו שניו עם שנות הלחץ כמו שזכרתי, ובימיו לא היו ישראל הולכים בדרכים ולא יושבי פרזות, ומפני זה לא זכרה שאר השופטים לפי שהיתה תשועתם שלימה, אבל שמגר לא היתה שלימה תשועתו, וזכרה עמו יעל להשוות ביניהם בשאין תשועתם שלמה עם היות שעשו תשועה מה. ורבי לוי בן גרשון כתב שיעל שפטה את ישראל בימי שמגר כל אחד מהם בתשועה מועטת ולא נזכר זה בכתוב. וכאלו אמרה הנה קודם זה בימי יעל חדלו ארחות וחדלו פרזון ולא נעשתה אז תשועה, והוא ממה שיורה שמה שעשתה עתה אין ראוי לנו ליחסו אליה כי אם לתשועה הכוללת שנמשכה מהמלחמה, כי אז בברחו סיסרא ברגליו בא בביתה והרגתו וכאלו כבר היה נהרג, והותרה עם זה השאלה הרביעית: