אברבנאל על שופטים ד:ט

ודבורה השיבתו הלוך אלך אפס כי לא תהיה תפארתך וגו', רוצה לומר אני אלך עמך, כיון שאתה מצוה שאלך (כי אתה שר צבא ה' וכל איש ואשה שימרה את פיך ימות), אבל עכ"ז אני אגיד לך את אשר יקרא באחרית הימים, והוא כי לא תהיה תפארתך הליכתי עמך, וזה לא למי שיראה מעשיך במלחמה, כי באמת כל הרואים את גבורתך שמה יעידון יגידון כי איש חיל אתה ובידך יושיע ה' את ישראל, אבל על הדרך הזה אשר אתה הולך הרואים אשה הולכת עמך בדרך, כאשר ישמעו אח"כ כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא (והיא יעל שנבאתי עליה) יאמינו שעל כן היית מוליך עמך אשה לפי שבידה התשועה ולא בידך, ויחשבו שאני האשה אשר בידה ימכור ה' את סיסרא, וא"כ הליכתי עמך אינה לכבוד ולתפארת לגבור החיל שכמותך, ועם היות שאמרה כל זה הנה היא עשתה מאמרו ותקם ותלך עם ברק קדשה. ומזה למדנו תועלת רביעי, והיא שיועצי המלך והשר ראוי שיעשו מצותו אעפ"י שהיה סותר דעתם, ועכ"ז יאמר לו דעתם, כי האמירה והעצה ראוי אליהם שיאמרו במה שהם יועצים לאדוניהם ועשיית מצותו במה שהם עבדיו, וכן עשתה דבורה אמרה דעתה ועשתה מצותו. והמפרשים אמרו כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא שאמרה דברה על עצמה שתתלה בה הנצחון, כמו שאמרה בשירתה: