אברבנאל על שופטים ד:ד

הפרשה השלישית בנבואת דבורה ומלחמת ברק עם סיסרא ותשועת ה' והשירה שעשתה דבורה וברק על התשועה. תחלתה ודבורה אשה נביאה, עד ויעשו בני ישראל וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה אם דבורה היתה אשה נביאה, איך ברק לא האמין בדבריה כשאמרה לו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת וגו'? ולמה אמר לה אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך? והיה אם כן עובר על מצות השם ומאמר הנבואה? והתורה אמרה (דברים י"ח י"ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי ומת האיש ההוא וגו':

השאלה השנית באומרו וחבר הקיני נפרד מקין וגו', ועם היות ההודעה הזאת אמתית, הנה היא באמת בזולת מקומה, כי איך יבדיל הספור וישים בין מה שאמר ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי, ובין מה שאמר ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם וגו', הבדיל ביניהם ואמר וחבר הקיני נפרד מקין, והוא אם כן בזולת מקומו? וגם מה ענין אמרו נפרד מקין? והיה לו לומר נפרד מיהודה, כי חבר הקיני הוא קין עצמו והיה יושב את בני יהודה:

השאלה השלישית במה שעשתה יעל לסיסרא, כי אם היה (כמו שהעיד הכתוב) שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, איך עשתה יעל הרעה הגדולה הזאת? לקרוא לשלום את סיסרא אוהבו, ובהיותו נכנס לביתה על מאמרה וקריאתה (בבית אוהב טהור לב על סמך השלום אשר ביניהם) הרגתו בערמה והוא דבר זר מאד ומגונה:

השאלה הרביעית באמרה בימי שמגר בן ענת בימי יעל, למה זכרה מהשופטים שמגר בן ענת ולא זכרה שופט אחר? ואם היה שזכרה שמגר להיותו השופט הסמוך, למה זכרה עמו יעל, והיא לא היתה שופטת ישראל? גם התשועה שיעל עשתה בזמן הזה היתה, וימי יעל הם עצמם ימי דבורה, ואיך אמרה בימי יעל חדלו ארחות? השאלה החמשית אם דבורה צותה לברק ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, למה חרה אפה על שאר השבטים על שלא באו לעזרת המלחמה וגדפתם עליו? ולמה אמרה אורו מרוז וגומר, כי לא באו לעזרת ה', אחרי אשר היא במצות השם הגבילה העם שיבא למלחמה לבד? השאלה הששית למה לא הביאה סמוכים הפסוקים אשר אמרה בהתלוננה מהשבטים אשר לא באו למלחמה? כי היא הביאה ענין ראובן וגלעד ודן ואשר, ושבחה זבולון ונפתלי והפסיקה ביניהם באמרה באו מלכים נלחמו וגו', מן שמים נלחמו וגו', אז הלמו עקבי סוס וגו', וחזרה לקלל מרוז אשר לא באו לעזרת ה' בגבורים:

והנני מפרש הפסו' באופן יותרו השאלות כלם:

ודבורה אשה נביאה וגו'. הנה ראיתי בספור הזה תועלות עצומות כפי המדיניות, ולא התעורר רלב"ג לאחד מהן, ולכן בחרתי להזכירן במקומם אחרי פירוש הכתובים. ובאמרו אשת לפידות אמרו חז"ל (מגילה י"ד ע"א) שהיתה עושה פתילות למקדש. והמפרשים נטו שהיתה אשת ברק, וחשבו שברק ולפידות שניהם מענין אחד. ורלב"ג פירש לפידות כמו לפידים, שהיה מדרגתה בנבואה עד שנראו סביבה לפידים. ואני חושב שהם תואריה, יאמר שדבורה היתה אשה נביאה ואשת לפידות, ובמה שאמר הכתוב אשה נביאה, הורה שלמות שכלה וטוב הכנתה, עד שהיה נלוה אליה הרוח הנבואיי, ובמה שאמר אשת לפידות, הורה שהיתה אשת חיל ומעשיה חיים וזריזים מאד עד שהיתה כמו לפיד אש, ומפני התוארים האלה שהיתה נביאה בשכלה ואשת לפידות במעשיה ובגודל לבה היתה היא שפטה את ישראל בזמן ההוא. ואין ספק שהיא תוכיחם באופן שישובו בתשובה ואם לא נזכר, כי לולי היו בעלי תשובה לא היו נושעים כמו שקדם ביאורו בפרשה שנית. ולמדנו מזה התועלת הראשון, שהשופט ומנהיג העם יצטרך לשלמות ההשכל וההכנה ולחוזק הלב וזריזות, כדי להוכיח וליסר העם כראוי: