אברבנאל על שופטים כ:ל

וספר שעלו בני ישראל אל בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל הגבעה, להודיע שלא היתה כוונתם לנקום הדם השפוך כדברי הרמב"ן, כי אם ליסר אנשי הגבעה החטאים בנפשותם, ושבני בנימן יצאו אליהם והנתקו, רוצה לומר נעתקו מן העיר והתחיל להכות בעם ישראל חללים כפעמים הראשונים כשלשים איש, (לב) ושחשבו בנימן כי היו ישראל נגפים כפעם בפעם והתחילו ישראל לנוס כדי להעתיקם ולנתקם מהעיר (לג) ועם זה קמו כל איש ישראל לערוך מלחמותיו והאורב אשר שם ישראל מגיח ממקומו רוצה לומר יוצא ממקומו כמו (איוב מ' כ"ג) כי יגיח ירדן אל פיהו (לד) ובא האורב מנגד לגבעה שהיו עשרת אלפים איש בחור מישראל והמלחמה היתה כבדה מבפנים, (לה) ויגוף ה' את בנימן עשרים וחמשה אלף ומאה איש וגו'. והנה כאן ספר זה הכתוב בכלל ואחר זה יפרט איך היה זה, ואיך לכד האורב את העיר, ואיך נגפו בני בנימן כל אותו מספר מהאנשים, וזהו שאמר עוד (לו) ויראו בני בנימן כי נגפו, רוצה לומר כי בתחלה בראות' כי נגפו נתנו מקום בני ישראל לבנימן לרדוף אחריהם כי בטחו ישראל אל האורב שילכוד העיר, (לז) וכן היה שהאורב החישו והכו את הגבעה לפי חרב (לח) והמועד היה לישראל, ר"ל שהיה זמן ואותו סימן שהתנו בני ישראל עם האורב שהרב יעלו ומהר יציתו את העיר באש, ושאשר יגיע העם בבעל תמר יבא האורב בעיר וישרפו אותה ויעלו משאת העשן מן העיר, כדי שישראל בראות סימן העשן ידעו שנלכדה העיר, ומשאת העשן הוא עמוד העשן שהיה נשא השמימה.