אברבנאל על שופטים טו:ו

וזכר שאמרו פלשתים מי עשה זה? ואמרו שמצאו שעשה אותו שמשון וידעו סבת חרון אפו מחמיו שהשיא אשתו של שמשון לאחר, ועליו שרפו את אשתו ואת בית אביה באש כדי שתשוב חרון אפו, כי לא היו חפצים להנקם ממנו כי אם לפייסו מיראתם אותו, וגם שראו ששמשון עשה מה שעשה בדין, ועל זה אמר שמשון אליהם (ז) אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל, ופירושו ששמשון חרה אפו עוד על ששרפו את אשתו כי היה אוהב אותה, ולכן אמר אם תעשון כזאת, ר"ל הראוי שתעשו כזאת לשרוף את האשה כי אם נקמתי בכם על שנשאת לאחר? ואחר אחדל על ששרפתם אותה? באמת לא אחדל, כי הוספתם רעה על רעה, ולכן ויך אותם שוק על ירך. ורש"י פי' אם תעשון כזאת, רוצה לומר הרגילים אתם לעשות כזה לקחת אשת זה ולתתה לאחר? לכן אנקם מכם ואחר אחדל, והנקמה היה אשר יזכור אחר זה. ורד"ק פי' אם תעשון כזאת, ר"ל אם הייתם עושים זאת הנקמה קודם שאנקם אני היה טוב, אבל אחרי שאני בידי נקמתי בכם האם ראוי שאחר זה אחדל? אינו ראוי אלא שאנקם מכם עוד פעם אחרת. ואני אחשוב בפירושו שאין ראוי לאדם הנכבד שינקם מקלון הנעשה אליו כי אם בעצמו, וידיו רב לו להנקם ממנו לא ע"י אחר, ולכן אמר שמשון אם תעשון כזאת, רוצה לומר האם ראוי שאתם תעשון כזאת? רוצה לומר הנקמה על הקלון אשר עשו לי, אינו ראוי באמת אלא שאנקם בכם בעצמי ואחר אחדל, אבל בנקמה שתעשו אתם לא אחדל. והנה היתה הכאת שמשון לפלשתים ולא היה מטמא בהם להיותו כדרך מלחמה. וקבלו רבותינו (נזיר פ"א ד' ע"ב) שמותר היה להטמא למתים אעפ"י שהיה נזיר, לפי שהוא לא נדר נזירות, והמלאך שנדרו ויעדו בנזירות לא הזהירו על דבר כי אם באכילה ובשתיה ובשער, ועם זה הותרה השאלה השלישית: