אברבנאל על שופטים יג:טז

והנה אמר המלאך (טז) אם תעצרני לא אוכל בלחמך, רוצה לומר אתה מנוח אמרת ונעשה לפניך גדי עזים, איני יודע אם כוונתך לעשותו לפני לאכול ממנו או לעשותו לפני עולה לה'? כי שני המובנים יכלול זה המאמר, אחרי אשר לא אמר ונעשה לך גדי עזים, כי אם ונעשה לפניך, ולזה השיבו לשני המובנים ואמר, אם תעצרני לא אוכל בלחמך וזה כנגד המובן הראשון שיעש' אותו לאכלו שם, וכאלו אמר אל תחשוב שעם האכילה אתעכב כאן כי ודאי לא אוכל בלחמך, וגם רמז בזה שהיה מלאך שאינו אוכל בלחמו לחם אדם, כי אם לחם אבירים קדושים, ולמובן השני השיב ואם תעלה עולה, רוצה לומר אם כוונתך באמרך נעשה לפניך להעלות ממנו עולה? לה' תעלנה, כי אין ראוי לעלות עולה לשום מלאך כי אם לה' לבדו. ולפי שבמאמר הזה רמז היותו מלאך לכן הודיע הספור כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא, רוצה לומר שעם כל הרמזים האלה לא הבין מנוח כלום. ואפשר לפרש עוד שמנוח אמר נעצרה נא אותך ובזה היה מורה אנושותו, כמי שמזמין רעהו לסעודה, ומצד אחר אמר ונעשה לפניך גדי עזים שהוא הלשון נופל על הקרבן לגבוה, והמלאך השיבו על ראשון ראשון (ועל אחרון אחרון), אם תעצרני כמו שאמרת ראשונה? לא אוכל בלחמך, כי לא מנהג אדם לי, ואם תעשה עולה כמו שנראה ממאמרך השני? לה' תעלנה ולא לי, (שמות כ"ט י"ט) כי זובח לאלים יחרם בלתי לה' לבדו, ועם כל זה לא ידע מנוח ומפני סכלותו אמר ועשה כן, לא כדרך נבוכדנצר שבדעותיו הנפסדות אמר (דניאל ב' מ"ו) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה, ולא כיוון המלאך בזה להזהירו שלא יעלה עולה לאלהים אחרים כדברי המפרשים כי לא היה זה מענין הדרוש: