אברבנאל על שופטים יג:יא

וזכר שהגיע עדיו ושאלו האתה האיש אשר דברת אל האשה וגו'? (יב) עתה יבא נא דבריך, ר"ל עתה הוא זמן לדבר בהיותי עם אשתי ולא שתדבר לאשה לבדה, ופרט בקשתו באמרו מה יהיה משפט הנער ומעשהו, ולא היה כוונתו לשאול מה יעשו לנער (כי לא יאמר על זה משפט הנער ומעשהו) אבל שאל שיגיד לו העתיד והנפלאות אשר יעשה אחרי הגדל הנער הזה, אחרי אשר האל יתברך מולידו על דרך נס ושגזר שיהיה נזיר ושיהיה נזירותו מן הבטן, שבלא ספק כל זה יורה על היותו נולד לתכלית מה, וכאשר ראה המלאך שהוא התפלל כדי שיודיע מה יעשו לנער ושעתה לא דבר בזה, אבל היה שואל העתידות, לא רצה להודיעו דבר מהעתיד, כי היה בלתי הכרחי אליו, ואולי יזיק אם יוודע הדבר לפלשתים שיהרגו את האשה בהריונה או הנער בהולדו. ולפי שמנוח רמז בדבריו שהמלאך טעה בבואו אל האשה ולמה לא בא אליו כמו שפירשתי, לכן השיבו בלבד (יג) מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, ר"ל אם באתי אל האשה ולא באתי אליך, הוא לפי שדברי צריכים אליה בהנהגתה ואינם צריכים לך, ולכן לא שנה ולא הוסיף דבר על מה שאמר אליה, לרמוז שאליה צריכה ההנהגה לבד ושאין לו עסק בנסתרות ובמה שיהיה באחרית הימים, ולא נתן הנהגה לנער כי מאחר שלא בקשו מנוח ממנו התבאר שהיה יודע דיני הנזירות, והקב"ה לא היה מוסיף עליהם כלום, ולזה חתם הדברים (יד) כל אשר צויתיה תשמור, ואין תשמור בכאן צווי, אבל רצה לומר אני יודע שהאשה תשמר מכל אשר אמרתי אליה ואין צריך א"כ דברים אחרים בזה, והתבארו בזה השאלות רביעית וחמשית: