אברבנאל על שופטים יב:א

ויצעק איש אפרים ויעבור צפונה וגו'. זכר שהגיעה רשעת בני אפרים, שמלבד שלא גמלו טובה ליפתח על התשועה שעשה בישראל ושהכניע את בני עמון, הנה עוד נאספו להלחם בו ולשרוף ביתו באש על אשר עבר הירדן להלחם בבני עמון ולא קרא אותם ללכת עמו, ואמנם למה עשו זה בני אפרים מכל השבטים ומה היתה טענתם בזה? הנה הוא כפי מה שאחשוב לפי שגלעד היה לחצי שבט המנשה, ומלבד היות אפרים ומנשה אחים שהיה ראוי שיעזרו איש אל אחיו, הנה עוד היה גבול אפרים סמוך אליהם, כמו שאמר בספר יהושע בנחלת בני אפרים (יהושע ט"ז ז') ופגע ביריחו ויצא הירדן, ולהיותם סמוכים וקרובים זה לזה ואחים, היה ראוי שבני גלעד יקראו אחיהם בני אפרים השכנים אליהם להלוך להלחם עם בני עמון, והנה חשבו בני אפרים שלא היתה בזה אשמה ועון לאנשי גלעד, וכי היה זה גאה וגאון מאת יפתח, ולכן עשו תלונתם ליפתח בלבד ואליו אמרו ביתך נשרוף באש, כלומר אם חשבת להנשא בתשועת המלחמה אשר עשית לבדך, עוד מעט תשבע קלון מכבוד כאשר ביתך נשרוף עליך, ויפתח השיב אליהם (ב) איש ריב הייתי אני ועמי וגו' ואצעק אתכם וגו', והיה בזה שלש טענות. האחת היא לומר אל תחשבו שאני עשיתי זה לבד, כי מה שנעשה אני ועמי עשינו, וזהו איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד, רוצה לומר פעמים רבות, וגם עתה היה הריב לעמי ולי יחד, לא אלי לבדי. הטענה השנית היא ואזעק אליכם ולא הושעתם וגו'. רוצה לומר ואף שנאמר שאני לבדי עשיתי זה, הנה היה מהראוי שאעשה אותו לבדי, לפי שאני בקשתי עזרתכם פעמים הרבה כנגד עמון ואתם לא הושעתם אותי, ואיך אקרא אתכם להלחם בם? וזהו (ג) ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון וגו'. גם נתן טענה שלישית, והיא אמרו ויתנם ה' בידי ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי? רוצה לומר ועוד שהאל יתברך לא רצה לתת את בני עמון בידכם כי אם בידי לבד, ואם הוא הורישם מפני, איך עצרתם אתם כח להלחם על ה' ועל משיחו? הנה א"כ הביא שלשה טענות להתנצלותו, והשניה קשה מהראשונה, והאחרונה קשה מכלם, והם דומות בצד מה לטענות שעשה למלך בני עמון. והנה לא ראה יפתח לפייס בדברים לבני אפרים כמו שעשה גדעון אליהם, והסבה בזה אצלי לפי שהם דברו לגדעון בלשון רכה עם היותם במריבה, אבל ליפתח אמרו מיד בתחלה ביתך נשרוף עליך באש, ולכן ראה להשיבם דברים קשים מאד, והותרה השאלה הששית: