אברבנאל על שופטים יא:יט

ואחרי זה שלחו מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו', נעברה נא בארצך עד מקומי, ר"ל עד ארץ ישראל שהיא היתה הארץ הנתונה לישראל והמיועדת להם, (כ) והנה סיחון לא די שלא אבה תת לישראל עבור בגבולו כאשר עשו אדום ומואב, אבל גם הפליג להרע, כי אסף כל עמו להלחם בישראל, (כא) ונתנו האלהים ביד ישראל וירש את ארצו, ר"ל ארץ האמורי, כי לו היתה כבר ירושה מארנון ועד היבוק ועד הירדן, ואם כן ראוי היה לישראל לקחת את ארצו, כיון שהוא קראו לשלום וסיחון יצא להלחם בו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו? הטענה השלישית היא באמרו (כג) ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי וגו', ר"ל מלבד הטענות שקדמו הנה עוד אומר עתה שישראל לא לקח הארץ הזאת, אבל הקב"ה לקחה מיד סיחון ונתנה לישראל, וישראל מיד האל ית' ירשו את הארץ, ולכן אמר ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי ואתה תירשנו? הנה יהיה זה כחולק על השכינה, ולזה אמר כלועג, (כד) את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, ר"ל שכמוש היה אלהי מואב כמ"ש (במדבר כ"א כ"ט) אוי לך מואב אבדת עם כמוש, ואם הוא לא הציל למואב והאל יתברך ירש את הארץ ונתן אותה לאויביו, איך אם כן עמון ינצחהו וירשהו? הטענה הרביעית באמרו (כה) ועתה הטוב טוב אתה מבלק וגו', רוצה לומר כל השלשה טענות שזכרתי הם על ירושת הארץ. ואמנם אחרי ירושתה הנה יש טענה אחרת שאומר והיא, הטוב טוב אתה מבלק בן צפור שראה את ישראל שלקחו את הארץ כלה (והוא היה מלך למואב בעת ההיא) האם נלחם לישראל והריב עמם לקחת אותה מידיהם? (כו) בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו', ר"ל בהיות ישראל יושבים בחשבון ובבנותיה שישבו שם שלש מאות שנה, וגם שהיה לו דין ומשפט בארץ, איך בכל אותו זמן לא הציל את הארץ מיד ישראל? והנה א"כ קנו ישראל חזקה גמורה לעיני הבעלים והיא טענה רביעית. ואמנם מספר השלש מאות שנה שזכר יפתח בכאן, הנה רש"י ז"ל בפירושו במקום הזה ורלב"ג בפירושו אליו כתבו עליו הרבה, ואם האמת אתם אני אחקור עליו בספר שמואל (שמואל א' י"ג א') בפרשת בן שנה שאול במלכו וגו'. והוליד יפתח מכל זה שלא היתה א"כ כוונת מלך בני עמון לכבוש הארץ מבני ישראל כמ"ש (כי לא היה בזה לו משפט) כי אם להרע ליפתח בפרט, ולזה אמר עוד (כז) ואנכי לא חטאתי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי, ר"ל בפרט לי, מה שלא עשית לבני ישראל עד הנה לכן ישפוט השופט, ר"ל מי שהוא שופט כל הארץ בין בני ישראל ובין בני עמון. הנה הותרה בזה השאלה הרביעית, והתבארו הפסוקים שיש בהם ארבעה טענות, אחת מצד השואל שאין למלך בני עמון דין ומשפט בבקשת הארץ הזאת, שנית מצד ישראל הנשאל שהם לא הלכו להלחם עם האמורי יושב הארץ לקחת את ארצו, אבל סיחון ועמו יצאו להלחם בו, השלישית מצד האל ית' הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שהוא ירש את הארץ ולא ישראל, הרביעית מפאת החזקה שהיה להם ברוב הימים. ואפשר עוד לפרש זה הספור באופן אחר ולעשות בפסוקים שתי טענות בלבד. האחת מאשר לא לקחו ישראל את הארץ (כי הם היו רוצים לעבור בשלוה) אבל האל ית' לקחה מיד האמורי על זדונו ורוע ללבו, והתחילה הטענה הראשונה הזאת מאמרו לא לקח ישראל את ארץ מואב וגו', עד ואת כל אשר יוריש ה' אלהינו מפנינו אותו נירש. והטענה השנית מפאת החזקה והיא באמרו ועתה הטוב טוב אתה מבלק וגו', והפירוש הראשון יותר נכון אצלי: