אברבנאל על שופטים י:טז

ולפי שהתנאי העצמי בתשובה הוא עזיבת החטא, אמר שהסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה' שהוא סור מרע ועשה טוב. ואמנם אמרו ותקצר נפשו בעמל ישראל, יונתן הרגיש בו כל כך מהדוחק והספק שלא מצא דרך לבארו ונמנע מלתרגמו. והרב המורה בח"א פמ"א (דף כ"ז ריש ע"א) כתב שנפשו רוצה לומר רצונו, ושפירושו ותקצר רצון האל יתברך מענות עוד את ישראל, כי בתחלתה לפשעיהם היה חפץ בעמלם, ועתה אחרי ששבו אל ה' ניחם האל יתברך על הרעה וקצר רצונו מענותם ומתת עוד עמל לישראל. ורלב"ג פירש שקצר רצון האל יתברך מהושיע אותם כי קצר ולא רצה להושיעם בעמל ישראל, רוצה לומר בסבת עמל ישראל ופשעיהם. ואחשוב אני שהנפש הנזכר בכתוב חוזר לישראל לא לאל, וזכר שהתחברו שלשה דברים. הא' שהסירו את אלהי הנכר מקרבם, והב' שעבדו את ה', והג' שקצר נפש ישראל בעמל השעבוד, ויהיה אם כן שיעורו ותקצר נפשו בעמל (ופירש מי הוא אשר קצר נפשו בעמל שהוא ישראל) כאלו אמר ותקצר נפשו של ישראל בעמל, ושלשת הדברים האלה הם אשר סבבו הרחמים והסליחות. ואין להקשות מאשר אמר ותקצר נפשו שיחזור לישראל וישוב לפרשו, כי הוא על דרך (שמות ב' י') ותפתח ותראהו את הילד ורבים כן, והותרה בזה השאלה הראשונה: