אברבנאל על יהושע ב:ט

(ט-י) ותאמר אל האנשים וגו', כי שמענו וגו', ונשמע וימס לבבנו וגו'. הנה רחב אמרה שידעה והכירה שלשה דברים. האחד כי נתן ה' לכם את הארץ. והשני ג"כ ידעה כי נפלה אימתכם עלינו, שמלת ידעתי מושכת עצמה ואחרת עמה, ור"ל שמלך יריחו ושריה היו מפחדים מישראל, וראתה זה ממה שהשתדל מלך יריחו הרבה לקחת אותם האנשים, וזה היה ליראתו מהם לשירגלו את הארץ. השלישית שלא לבד המלך והשרים הם היראים (שידעו שבכיבוש הארץ לא ישארו בכבודם) אבל גם יושבי הארץ והם המון העם כלם נמוגו מפניהם, לפי שידעו שישראל לא יכבשו הארץ וישארו הם למס ועבדום, אבל יחרימום ולא יחיו כל נשמה. והנה נתנה הסבה בכל אחת מהידיעות האלה, אם הידיעה שנתן ה' להם את הארץ אמרה בסיבתה, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, והאל העושה עמכם כפלא ההוא, אין ספק שיתן לכם את הארץ, ואם הידיעה ביראת שרי הארץ מלכיה וגדוליה אמרה בסבתה, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו', ואם הידיעה השלישית הכוללת לכל ההמון אמרה בסבתה, אשר החרמתם אותם, וזה ממה שיורה שלכל עם הארץ תעשו ככה ולא תשאר פרסה. ואפשר שיפורש וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, שיושבי הארץ היושבים בערי הפרזות נמוגו משם ובאו לערי המבצר להמלט שם, וזה פירוש וגם נמוגו: