אברבנאל על יהושע יג:א

פרשה שלש עשרה במה שצוה האל ית' לחלוק הארץ ומה שזכר מאשר נתן יהושע בעבר הירדן. תחלתה ויהושע זקן בא בימים, עד ויגשו בני יהודה אל יהושע הגלגל וגו', ושאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים ששה שאלות:

השאלה הראשונה מה ראה בעל הספר להודיע בכאן שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר הירדן ופרט הארץ אשר כבש משה והנחיל אליהם, באמרו מערוער אשר על שפת נחל ארנון וגו' וכל ערי סיחון וגו'? והנה כבר נזכר כל זה למעלה, באמרו אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו' כל נחל ארנון וגו', ושם פרט כל אלה הארצות שפרט בכאן ואמר בסוף משה עבד ה' ובני ישראל הכום, ויתנה משה עבד ה' ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ולכן היה מה שכפל הספור הזה מותר, והיה לו לזכור לבד איך נתחלקה אותה הארץ לשני השבטים וחצי השבט לא שזכרה בכלל כמו שזכרה:

השאלה השנית באומרו רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה' וגו', ומאחר שכבר זכר שתי פעמים שכל הארץ ההיא נתן לראובני ולגדי וחצי שבט המנשה בידוע שלא נתן ממנו לשבט הלוי, ולא היה צריך להודיעו, כמו שלא זכר שלא נתן דבר לשבט יהודה ולא לשבט אחר, ומה לו לזכור זה ביחוד בשבט לוי מבין שאר השבטים? השאלה השלישית במה שהכניס בתוך ספור גורל ראובן ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם, והנה בכאן לא ספר ממה שהרגו, כי אם ממה שנחלו ומה שנפל בגורל ראובן, ולכן קשה הכנסו בתוכו שהרגו את בלעם ושהרגוהו בחרב:

השאלה הרביעית באומרו בסוף אלה הגורלות אשר נחל משה בערבות מואב מעבר לירדן וגו', ולשבט הלוי לא נתן משה עבד ה' נחלה וגו', ויקשה למה הוסיף לומר זה פעם שנית? אחרי שכבר זכרו למעלה, ולמה זכר זה ג"כ בשבט לוי ולא זכר כן בשבט משאר השבטים? השאלה החמשית מה ראה יהושע לזכור בספרו איך נתחלקה הארץ אשר מעבר לירדן לשני השבטים וחצי השבט? והנה זה לא עשה הוא ולא צוה עליו ולמה יזכור אותו? והיה ראוי לבד שיזכור מה שעשה הוא אחרי מות משה, כי מה שעשה משה נזכר בתורה:

השאלה הששית באמרו עוד כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם, כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ, ויקשה מה ראה לזכור ענין הלוים פעמים הרבה בכל דבור ודבור:

והנני מפר' הפסוקי' ואשתדל להתיר השאלות כפי האפשרי אצלי וכפי מה שיסבול חומר הפסוקי', כי אין ספק שבאו בהם דברים וכפלים מאד, והמפר' לא התעוררו לתת צורך לאותו כפל כלל:

ויהושע זקן בא בימים וגו', זכר שבהיות יהושע זקן כפי שניו ובא בימים כפי הכנתו בטבע, והיתה הכנתו מורה על שנותיו ומפני כן היה חלש, לא יוכל לצאת ולבוא, ולא היה ככלב שהיה זקן במספר שנותיו ולא היה בא בימים כפי הכנתו, אבל אמר ככחי אז כחי עתה לצאת ולבוא במלחמה. מפני זה אמר האל ית' אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה ממנה לרשתה, כמו שפירש מיד מה היא הארץ אשר נשארה לרשתה והודיעו (ו) אנכי אורישם מפני בני ישראל, ר"ל לאחר מיתתך אני אוריש הערים והמחוזות האלה כלם מפני בני ישראל, כי הם ילחמו באויביהם בלתך, ולכן צוהו (ז) ועתה חלק את הארץ וגו', רוצה לומר חלק את הארץ כלה בין הנכבשת ובין הבלתי נכבשת כלה הפילה לישראל בנחלה, באופן שאחרי זה כל אחד יכבוש החלק אשר נפל בחלקו, וגם יהיה בזה תועלת שני והוא, שבהיות המלחמה על האויבים מכל עבר ומכל צד וכל שבט ילחם בארצו לא יוכלו העמים להתקבץ להלחם בבני ישראל, כמו שעשו פעמים בימי יהושע, וכל אחד מהם ישתדל במלחמה המיוחדת אליו. והנה צוהו האל יתברך שהחלוקה הזאת יעשה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה, ואמרו (ח) עמו הראובני והגדי, ר"ל לפי שעם החצי שבט המנשה האחר לקחו הראובני והגדי חלקם ונחלתם בעבר הירדן. ועם היות שלא זכר כאן החצי האחר בפירוש, אמר סתם עמו הראובני לפי שהזכיר החצי הראשון, ופירש מה הנחלה אשר לקחו ואמר (ט) מערוער אשר על שפת וגו', וראוי שתדקדק באומרו לקחו נחלתם אשר נתן להם משה וגו', לפי שבמה שעבר לא זכר הארצות האלה כי אם להזכיר המלכים שהכה משה, וכן אמר שמה אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו'. ולפי שהוצרך לזכור המלכים אמר סיחון מלך האמורי היושב בחשבון וגו', לספר גדולת אותם השני מלכים שלכד משה, שלא היו מלכים קטנים כמלכים אשר לכד יהושע כמו שפירשתי, וא"כ לא נזכרו שם הארצות מפני החלוק כי אם לזכור המלכים שלכד משה, ולכן אמר בסוף משה עבד ה' ובני ישראל הכום ויתנה משה עבד ה' ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, וככה זכר שמה המלכים אשר לכד יהושע ושנתן את ארצם לשבטי ישראל ירושה במחלקותם, אבל לא זכר אם אותם השבטים נתרצו באותה ירושה ולקחו אותה אם לא, כ"א שנתנה משה אליהם, לפי שהיה הדרוש שמה בספור המלכים לא בחלוקת הארץ כמו שאמרתי, ומפני זה כאשר צוה האל ית' בחלוקת הארץ, אמר שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם באותם הארצות וזכרם כלם פעם שנית, ואין בזה כפל כי היה הזכרון הזה בכאן מפאת החלוק והנחלה, ולמעלה נזכרו בספור המלכים כמו שאמרתי, ולכן אמר בכאן לקחו נחלתם אשר נתן להם משה, רוצה לומר שנתרצו באותה הנחלה, וא"כ היתה הנחלה קיימת כיון שמשה נתנה להם והם קבלוה על עצמם. וראה יהושע בכאן לזכור איך נתחלקה אותה הארץ בימי משה, לפי שהיה עתיד לזכור חלקי שאר השבטים בארץ, חשב לחבר כל הנחלות והזכיר אותם יחד שבטי ישראל, ולכן זכר ראשונה הארצות שכבש משה בכלל ואיך חלקה לאותם השבטים והמשיך אחריה ג"כ חלוקת שאר השבטים. ואולי שהאל יתברך צוהו על זה, ר"ל שיזכור גם כן חלוקת השבטים שהנחיל משה, במה שאמר ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה, עמו הראובני והגדי וגו', ר"ל ועם זה זכור חלוקת הראובני והגדי, ולא זכר החצי שבט המנשה כי עם שני השבטים השלמים יוכלל, ויהיה פירוש הפסוקים שהראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה. ולפי שלא נחשוב שנתנה אליהם בכלל ושהם חלקוה ביניהם מעצמם, כי בפרשת ראשי המטות לא נזכר שמשה חלק את הארץ לאותם השבטים, כי אם שנתנה אליהם בכלל, מפני זה הוסיף לומר עוד כאשר נתן להם משה עבד ה', רוצה לומר שמשה חלקה ביניהם והוא הבדיל והפריש נחלת כל אחד מהם. ולפי שהודיע בכאן שתי פעמים אשר נתן משה כאשר נתן משה, הראשונה לענין הנחלה שהנחילה להם בכלל, והשנית שחלקה ביניהם, לכן ביאר שניהם, אם נתינת הארץ בכלל לאותם השבטים אמר מערוער וגומר, ואם החלוק שחלק ביניהם אמר ויתן משה למטה ראובן וגומר, ויתן משה למטה גד וגומר, ויתן משה לחצי שבט המנשה וגו', והותרה עם זה השאלה הראשונה והשאלה החמשית: