אברבנאל על יהושע יא:כא

ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים וגו'. לפי שהיה תכלית זה הספור להגיד כל המלחמות והתשועות שעשה יהושע, פרט אשר עשה לענקים להיותם הגבורים אשר מעולם. ועם היות שכלב הוריש את הענקים מחברון, לפי שהורישם בימי יהושע וישראל הכריתום בימיו והיה יהושע שר צבא ישראל, מן הראוי הוא שאליו יוחס, כי הנה המלך לא יעשה בידיו מהמלחמה אפי' חלק קטן, ועכ"ז תתיחס אליו התשועה. ואמנם מה שמצינו בספר שופטים שיהודה הכרית את הענקים אחר מות יהושע, ידבר מהענקים שנשארו בעזה ובשאר הערים, כמו שאמר כאן לא נותר ענקים בארץ בני ישראל (כב) רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו ומאלה הורישו בני יהודה אחרי מות יהושע, והותרה השאלה החמשית: וממה שראוי שתדע הוא שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו והם מכלל הערים שלכד כמו שנזכרו בכאן, עם היות שנלכדו ע"י כלב. והאמת הוא שיהושע בהיותו במלחמה כאשר נתקרב לחברון, בא אליו כלב ונגשו עמו בני יהודה (כי הוא היה נשיאם) ואז בקש מיהושע שיתן לו הר חברון אשר היו חברון ועריו, ואז הגיד לפניו ענין שליחותו עם כל המרגלים ויהושע אז נתן לו הר חברון, ואז כלב עם בני יהודה (שהיו תחת נשיאותו) השתדלו ללכוד חברון ולכדו והורישו את הענקים שהיו שם, ומשם עלו לדבירה, ואמר כלב שאשר ילכוד דביר יתן לו את עכסה בתו לאשה, לפי שהיה דביר סמוכה לחברון, ולא היה זה לפי שעתניאל בן קנז לבדו לכד העיר, כי אם שהוא נכנס שמה ראשונה עם היות כל ישראל נלחמים בה, ואם כן באותו זמן נלכדו חברון ודביר, ולכן שמה נזכרו בכלל המלחמות, כי היה אותו מקום מיוחד לזכירת הערים שלכד ישראל, וכלם יוחסו ליהושע ולישראל כי להם בכלל ראוי שיוחסו המלחמות כלם. ואמנם איך קרה ענין כלב עם יהושע, ואיך נתן לו חברון, ואיך קרה לכלב עם עתניאל, הנה לא זכרו כאן, כי היה זה מכלל החלוק והנחלה לא מכלל המלחמות, ולכן כאשר צוה האל ית' ליהושע לחלוק הארץ, זכר בראשונה החלוק שכבר עשה משה בחייו, ואחריו זכר איך נתן חברון לכלב, וזהו שאמר ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל, לא שאז יגשו לזה, אבל שכבר נגשו בעת המלחמות ולכידת הערים, ונזכרו שם הדברים בכלל לזכרון כל הערים שלכד יהושע בחייו, ולכן יוחסו אליו ולישראל, ואחר כך בזכרון החלוקים זכר ענין כלב, כמו שזכר ענין ראובן וגד וחצי מנשה, והראיה המורה על זה הוא שבסוף ספור ענין כלב שזכר איך נתן לו יהושע את חברון אמר והארץ שקטה ממלחמה, והמאמר הזה לא היה צריך באותו המקום, כי כבר נזכר למעלה אחר זכר המלחמות, ומה לו לאמרו פעם אחרת בזה המקום ואין כאן מלחמות שיאמר עליהם והארץ שקטה ממלחמה? אבל האמת הוא שלמה שהיה הספור הזה כפי הזמן מיוחס למעלה לזמן המלחמות ונזכר כאן להכרח כפי חומר הדברים כמו שזכרתי, לכן אחר שהשלים זה הספור אמר והארץ שקטה ממלחמה והוא הפסוק שנזכר למעלה. כאלו אמר זה הספור קשרהו בזמן המלחמות קודם שנזכר למעלה והארץ שקטה ממלחמה, ולכן בא אחריו גורל בני יהודה כפי מה שהיתה ירושתם, ובתוכו נזכר שנתנו לכלב את חברון ושהיה על פי ה', ושהוא הוריש את הענקים ושאחריו לכד דביר, והיה זה לפי שקרה (כשנפל הגורל) שנפל חברון בתוך נחלת בני יהודה בהשגחה גמורה, כמו שיתבאר. הנה התבאר מזה שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו, ושחברון בשעת המלחמה ניתן לכלב, ואין סתירה בספורים, כי בזכרון המלחמות יזכיר בכלל הערים שלכדו ישראל ויהושע פקידם וגירוש הענקים, אח"כ בשעת החלוק יזכיר איך נעשו הדברים בפרט. ואמנם למה נזכר ענין חברון ודביר בספר שופטים, הנה אדבר שם עליו בעה"י, והותרה בזה השאלה החמשית: