אברבנאל על יהושע יא:א

ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו'. זכר שאחרי מלחמת המלכים שזכר, שמע זה יבין מלך חצור וקבץ כל המלכים אשר באותו מחוז ואשר מצפון בהר ובערבה וגומר, (ד) ויצאו עם מחניהם עם רב כחול אשר על שפת הים, וזכר שהביאו סוס ורכב רב מאד, וידמה שחשבו להנצל בזה ושבהעדר זה נשמדו המלכים האחרים, ומפני שהיתה בטחונם בסוסם וברכבם, לכן הוצרך האל ית' לאמץ אל לב ישראל ולומר ליהושע (ו) אל תירא מפניהם כי כעת מחר אתן את כלם חללים לפניכם, ולכן צוהו את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרוף באש, יען הם בטחו בהם וזה להם בזיו' וקצף ומלבד זה צוה עליו גם כן (כדי שישראל לא יקחו סוסיהם ומרכבותיהם ולא יבטחו בהם גם הם) שיעקר הסוסים וישרוף המרכבות, כי לה' הישועה ולא בגבורת הסוס יחפץ, והותרה בזה השאלה השנית: