אברבנאל על יהושע י:יג

ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. כבר ידעת שהשמים אשר הם ממעל לארץ נכח ראשינו יקראו חצי השמים, לפי שהחצי האחר מהשמים הוא למטה מן הארץ, ואמרו כאן בחצי השמים אינו חצי היום ולא יתחייב ממנו, אבל בהיות השמש למעלה מאופק יאמר שהוא בחצי השמים, ואמר שעם היות השמש בעת ההיא סמוך לשקיעה הנה היה מהפלא שלא נשקע, ותמיד עמד השמש למעלה מהאופק שהוא הנקרא בחצי השמים אשר היה בו, כמו שאמר שמש בגבעון דום, וענין זה שזכרו התכוניים שהשמש אחרי שקיעתו וירידתו למטה מהאופק הנה עוד יאיר על הארץ מניצוציו, בכמו שעה וחמשית שעה, ולזה ספר כאן שלא היה האור ההוא אחרי השקיעה מהנשאר אחרי ביאת השמש, אבל באמת היה בחצי העליון מהשמים, ולא אץ לבוא, ר"ל שלא נשתקע כיום תמים וזהו ולא אץ לבוא כיום תמים, והנה לשון אץ אינו נאמר תמיד על המהירות, כי אם גם על הקרבה במקום, כאמרו (בספ' י"ז ט"ו) כי אץ לך הר אפרים, ואמר כאן שלא נתקרב השמש לבוא ולהשתקע תחת הארץ כשיעור יום תמים שהם י"ב שעות שהוא היום התמים מלבד הלילה. והנה אמרו וידום השמש הוא ספור שנח הגלגל אחרי התפלה עד תשלום הנקמה, ואמרו עוד ויעמוד השמש בחצי השמים הוא להגיד השיעור מהזמן אשר נח, ושעמד בחצי השמים העליון הזה למעלה מהאופק, ולא אץ לבוא שהיה כל זה כיום תמים. והנה לא זכר הירח בפסוק ויעמוד השמש, לפי שלא בא כי אם להגיד שהיה השמש ממעל לאופק ולא נשקע תחתיו, וזה לא יסבול שיאמר בירח שהיתה עולה, ועוד כי מאחר שהיא היתה מתיחסת אליו בתנועתה, הנה מה שנ' בשמש מהפסק התנועה ידענו שהיה ג"כ בירח, והתבאר מזה היתר הספק השלישי והרביעי והששי והשביעי שהעירותי בפסוקים: