אברבנאל על יהושע י:א

ויהי כשמוע אדוני צדק וגו', הנה מה ששמע אדוני צדק הוא שהשמיד יהושע יריחו ומלכה והעי ומלכה, והיראה שירא ומה ששלח לקרוא המלכים לעזרו לא היה כל זה להלחם עם בני ישראל, כי אם להלחם עם יושבי גבעון. ואמנם הקדים אליו זה (לפי מה שאחשוב) להגיד שמלך ירושלים חשב (במה שהשלימו יושבי גבעון עם יהושע) שכבר פשעו יושבי גבעון בזה ארבעה פשיעות גדולות. האחת שבהיות שלכד יהושע יריחו והעי ומלכיהם (וזכר ביחוד המלכים להיות אדוני צדק מלך בהם וירא שמה יקרה לו מה שקרה אליהם) היה ראוי לכל יושבי הארץ שיצטערו עליו וישתדלו לנקום נקמתם, ומפני זה היתה נבלה גדולה אל יושבי גבעון להשלים עם יהושע, ולא שמו לב לרעת אחיהם ולא התעוררו לנקום נקמתם, וזהו ויהי כשמוע אדוני צדק וגו', כי לכד יהושע את העי ויחרימה וגו' וכי השלימו, ר"ל וכי עם כל זה השלימו יושבי גבעון עם בנ"י. השנית חשב איך (כאשר לכד יהושע יריחו והעי והשמיד מלכיהם) יושבי גבעון מרדו במלכם ואותו השליכו אחרי גום והלכו להשלים עם יהושע? וזה קשר גדול ליושבי הארץ שמבלי דעת מלכם ישלימו עם אויביו שזה מרד גדול, ולכן חשש אולי יעשו גם כן אנשי ירושלם כדבר הרע הזה. ובסתר ישלחו גם הם להשלים עם יהושע וימרדו בו כאשר עשו יושבי גבעון. וגם נכלל זה באמרו וכי השלימו יושבי גבעון עם בני ישראל, ר"ל יושבי גבעון השלימו בזולת מלכם במרד ובמעל. והשלישית חשב שאנשי המלחמה וכל שכן עם נשיהם וטפם מקניהם וצאנם לא יוכלו לילך בשדה זמן רב, אם לא יהיה להם ערים לשבת, ושיהושע לא היה יכול לישב ביריחו ובעי כי החרימם, ולכן לא היה מתמיד המלחמה אם לא השלימו יושבי גבעון, ועתה יהיו בקרבם ויתנו להם מזונות ויהיה זה סבת התמדת המלחמה, וזהו (ב) וייראו מאד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי המלחמה. והרביעית חשב שגבעון עשה נבלה בהשלים עם ישראל להיותה עיר גדולה מהעי ואנשיה גבורים, ועכ"ז לא עצרו כח להלחם והלכו להשלים, ומפני כל זה כדי שכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד לעשות כדבר הרע הזה, וגם כדי שישראל לא יתישבו בעריהם (ג) שלח לקרוא חמשת המלכים להחרים את גבעון. וזכר שהגבעונים שלחו אל יהושע לאמר (ו) אל תרף ידך מעבדיך, ר"ל כיון שבעבור היותנו עבדיך רודפים אותנו מלכי הארץ אל תרף ידך מעלינו. וזכר שבא יהושע לעזרם ולהצילם (ז) ושהקדוש ברוך הוא המס את הגוים ושהשליך עליהם אבנים מן השמים: