אברבנאל על יהושע א:י

הפרשה השנית במה שצוה יהושע את העם ואת בני גד ובני ראובן על העברת הירדן ובואם לארץ. תחלתה ויצו יהושע וגו' עד וישלח יהושע. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה באמרו הכינו לכם צידה וגו', כי אם היה שביום אחד נסעו מהשטים ועד הירדן ולנו שם ובבקר עברו את הירדן, לא היה א"כ צריך צידה הרבה ולא לשלשה ימים, כי אם ליום אחד להעברת הירדן? וגם ליום ההוא היה בלתי צריך המזון והצידה, כי המן היה עדיין עמהם, ושאר המאכלים לא היה צריך אליהם הכנה רבה? השאלה השנית איך אמר בעוד שלשת ימים אתם עוברים? והנה המרגלים נזכרה שליחותם אחר זה, והם הלכו ליריחו ובאו בהר וישבו שמה שלשת ימים, ואחר כך באו ליהושע, ואחר שדברו עמו נסע העם מהשטים אל שפת הירדן, ולא עברו גם באותו יום כי אם בבקר הנמשך אליו, ולפי זה עברו חמשה ימים קודם ההעברה לא שלשה? השאלה השלישית למה צוה יהושע להכין הצידה קודם שליחות המרגלים, ואולי יתמהמו שם ימים רבים, ויותר ראוי היה שאחרי בואם וישמע דבריהם, אז יצוה לשוטרים שיאמרו לעם הכינו לכם צידה וגו', ואם נאמר שהיה שליחות המרגלים קודם זה, יקשה א"כ מאד למה נזכר הליכת המרגלים בין אחרי זה הצווי, והפסיק בענין המרגלים בין צואת ההעברה וההעברה עצמה? והיה ראוי שיוקדם ספור שליחותם לכל עניני ההעברה:

השאלה הרביעית איך כאשר ספר יהושע לבני גד ובני ראובן מה שהתנו עם משה בענין העברתם, אמר דברים שלא אמר משה אליהם ולא אמרו הם ג"כ למשה? והוא אומרו ה' אלהיכם מניח לכם ונתן לכם את הארץ, והדברים האלה אין ספק שלא נזכרו שמה בתורה? השאלה החמשית בתשובתם כל אשר צויתנו נעשה וכו', והנה ענין ההעברה לא היה מצווי יהושע, אבל היה ממה שהתנו עם משה, ולמה אמרו דברים שיורו שבעבור כבודו יעשו זה, לא להיותם מחוייבים בדבר? השאלה הששית למה אמרו רק יהיה ה' עמך וגו' רק חזק ואמץ? והנה ענין העברתם לא יצטרך לתנאים האלה, כי היו מחוייבים אליה מעצמה, אף שלא יהיה השם עם יהושע ואף שלא יתחזק? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

ויצו יהושע את שוטרי העם וכו'. הסכימו המפרשים כי זה היה ביום שתמו ימי בכי אבל משה, אחרי שבאה לו הנבואה שעברה ופי' בעוד שלשת ימים כתרגומו בסוף תלתא יומין. ודעתי בזה הוא ששליחות המרגלים היה קודם הצווי הזה שני ימים, ולכן אמר (יא) כי בעוד שלשת ימים יעברו וכן היה, כמו שאפרש בפסוק והיה מקצה שלשת ימים. ואמנם נזכר שליחותם אחר זה לענין שאומר והוא, שהאל ית' צוה ליהושע קום עבור את הירדן אתה והעם, והוא הסכים לשלוח מרגלים לסבות שאבאר אחרי זה, אבל שלחם באופן שישראל לא ירגישו בדבר ולא ידעו כלל מהם, והסכים שלא יחכה ביאתם אם היה שיתמהמהו הרבה, ומפני זה צוה לשוטרים שיצוו את העם להכין צידה לדרכם ולהגביל להם ענין ההעברה לשלשת ימים, ויהיה כל זה לא להיותו צריך מאד, ולא להיותם ענינים הכרחיים (רצה לומר הכנת הצידה) ולא הודיעו אותם שבעוד שלשת ימים יעברו, אבל היה כל זה כדי לזרזם ולהזמינם ולחזק לבם להעברת הירדן, וזהו אומרו כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם לרשתה, כי הבטיחם מאד בירושתה. וגם מפני זה הזהיר מיד לבני גד ולבני ראובן, עם היות זה קודם הזמן הראוי, כי היה זמנו הנאות ביום ההעברה לא קודם אליו. והנה היה התועלת בכל זה, שאם ישמעו ישראל ויבא לאזניהם דבר מהליכת המרגלים, או אם הם יבואו קודם ההעברה ויאמרו כמו שאמרו המרגלים בימי משה, שלא יהיה זה לעם לפוקה ולמכשול, ולא יחשבו שיהושע שלח מרגלים להיותו מסופק בכבוש הארץ, אבל בראותם שעם כל שליחותם הוא היה מזמן ומכין עניני ההעברה וכבוש הארץ בהזמנת העם ובהכינו בני גד ובני ראובן, ויאמינו שלבו שלם וחזק, ושלא שלח המרגלים כי אם לרגל את הארץ ולידע באיזה אופן תכבש יותר בנקל. ולזה הגביל להם שלשת ימים, הזמן אשר חשב שהמרגלים יבואו ויגידו לו ענין יריחו, לדעת אם ראוי לעבור נגדו או לעבור הירדן בצד ונכחיות אחר. ובעבור זה בא פר' וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים וגו' אחר זה, להגיד שכל מה שזכר מההזמנה עשה יהושע (כדי לזרזם) עם היות שכבר שלח מרגלים, והאל ית' הקים דבר עבדו, כי לשלשת הימים באו המרגלים, באופן שעברו ישראל את הירדן שהגביל להם באותו יום. והנה הותרו בזה השאלות ראשונה ושלישית. והרלב"ג השתדל לקיים שהיה השליחות אחר זה הצווי ולא עלה בידו: