אברבנאל על יונה ד:ז

האמנם לפי שטובות העולם הזה אינן מתמידות ועוד מעט יחדלו זימן הקב"ה תולעת בעלות השחר למחרת שמחתו ותך את הקיקיון ר"ל שחתכו מלמטה וכאשר נפסק ממנו לחות הארץ ונחתך יבשו העלים שהיו לצל וייבש, (ח) ונוסף על זה שבזרוח השמש זימן הקדוש ברוך הוא רוח קדים חרישית כלומר משמיע שאון עד שהיה מחריש האזנים והוא רוח חם מאד והכה השמש על ראש יונה ויתעלף כלומר שהביאו אל העילוף והוא הכנסת הרוח חיוני בלב וישארו האברים כמתים, עד שיונה בראותו כי הגיע עד שערי מות שאל את נפשו למות כלומר שאמר לנפשו צאי ממני כי טוב מותי מחיי פן אראה ברע אשר ימצא את עמי.