אברבנאל על יונה ד:י

ואף הוכיחו השם על עצם הענין באומרו אתה חסת על הקיקיון רוצה לומר אתה חמלת וחסת על זה שלא היה מעשה ידך שלא עמלת בו ולא גדלתו וגם שלא היה דבר נחשב למאומה לפי שבין לילה היה ובין לילה אבד, (יא) ואיך אם כן אני לא אחוס על נינוה שהיא עיר גדולה ומעשה ידי להתפאר ובנין גדול ועצום לא כקיקיון, כי הנה יש בה הרבה ויותר משתים עשרה רבוא אדם שכל רבוא הוא עשרת אלפים שהוא ראוי יותר לחוס עליהם, ואין לך שתאמר שלא חסת על הקיקיון בעבורה כי אם בעבור התועלת המגיע לך כי לך היה מגיע הצל ולי יגיע מן נינוה השם והגדולה שהוא כמו הצל, וא"ת שהם עובדים ע"ז ושלא שבו ממנה הנה הם כדמות ב"ח בלתי מדברים כי אחרי שאין להם תורה ולא נצטוו בה וחלק השם צבא השמים לכל העמים ומפני זה אין ראוי שיענשו עליה, ולזה אמר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה שלא אמר זה על התינוקות כדברי המפרשים כי הנה בעיר הנדחת היו נדונים התינוקות בחטאת אביהם כי הם איברי האדם וחלקו, אבל אמר זה אל אנשי נינוה כולם שהיו בתוך העיר הרבה משתים עשרה רבוא אדם מבלי תורה ולכן בענין הע"ז לא ידעו בין ימינם לשמאלם והם כבהמה רבה, אמנם ישראל שעמדו על הר סיני ונצטוו על הע"ז ושמעו מפי הגבורה לא יהיה לך אלקים אחרים על פני אין ראוי לפוטרן בענין הע"ז כמו לאנשי נינוה. הנה התבאר שהטענה הזאת היתה חזקה להציל את נינוה ושהקל וחומר שעשה הקב"ה ליונה מהקיקיון הוא ישר ובריא אולם אין עליו פירכא כלל, גם כי היה יונה נהנה מהקיקיון כמו שהבן נהנה מאביו ואוהב אותו להיות מגין עליו ומהנה אותו, והש"י היה אוהב את נינוה להיותו פעולתו ומעשיו, הנה א"כ היה האל ית' לנינוה כמו האב והיה יונה אל הקיקיון בערך הבן וידוע שרחמי האב על הבן יותר גדולים מרחמי הבן על האב וגם זה מכח הטענה והקל וחומר זאת, והותרה במש"פ בזה השאלה הרביעית, וגם הותרה השאלה החמשית שהנה לא השיב הקב"ה ליונה עם תשובת אנשי נינוה לפי שלא היתה תשובה שלימה כיון שתמיד היו עובדי עבודה זרה ונפסדים באמונותיהם, וכן הותרה השאלה הו' שלא היתה טענת הש"י להציל את נינוה בעבור הילדים והבהמות כי אם מפני שהעם היושב בה היה עם הדומה לחמור נמשל כבהמות נדמו ולכן לא נתחייבו כליה מפאת אמונותיהם במה שלא נצטוו עליו, אמנם ישראל לא לבד היה ביניהם עון הע"ז כי אם גם גלוי עריות ושפיכות דמים והטיית משפט איפת רשע ומאזני רשע וכל שאר העבירות שזכרו הנביאים ולכן לא ניתנו למחילה, ועכ"ז לא עשה בהם הקדוש ברוך הוא כליה כמהפכת סדום ועמורה לפי שהקל מעונשם כרחמיו וכרוב חסדיו זהו פירוש הנבואה הזאת אצלי:

ובפרק שני דמסכת תעניות (מ"א) שנינו סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחבה של עיר ונותנין אפר מקלה ע"ג התיבה ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו וזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושין אחינו לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים גורמין שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ואומר ויתכסו שקים האדם והבהמה, ובגמרא מאי עבוד אסרו את הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמין על אלו, וכמה מענינים אחרים אמרו שם וכן בפרקי רבי אליעזר בתשובת אנשי נינוה כדי ללמוד לפושעים דרך ה' לעשות תשובתן שלימה:

והנה מתקני ההפטרות סמכו לנבואה הזאת שלשה פסוקים אחרים שהם מנבואת מיכה והם מי אל כמוך וגומר, וענינם שהקדוש ברוך הוא לנינוה לא היה עובר על פשע מוחל וסולח בהחלט אבל האריך להם אפו עד שנחרבו אחר כך ע"י נבוכדנצר, אבל לישראל בשובם אליו אינו כן כי הוא נושא עון ועובר על פשע לחלוטין והוא אומרו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו כי בעבור היותם נחלתו ועמו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא לעשות עמהם ולא יעשה כן לשאר הגוים החטאים בנפשותם, ולכן נקוה לו שישוב ירחמנו יכבוש עונותינו והוא לזמן הגאולה העתידה שאז תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, שהנה התחיל מיעקב שהוא האחרון שבאבות ולא זכר יצחק לפי שענין הפסוק הוא שהקדוש ברוך הוא יתן אמת ליעקב בתת לבניו החסד שנתן לאברהם והוא ירושת ארץ שבעת העממים וכאילו אמר תתן אמת ליעקב מהחסד שעשית לאברהם כי אליו נעשה החסד במעמד בין הבתרים והאמת הוא קיומו לכל בני יעקב לא לכל בני יצחק אשר עשו מכללם, האמנם כדי לכלול יצחק עם שאר האבות אמר עוד אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי לכל אחד משלשת האבות נשבע עליו: ובזה נשלם פירוש נבואת יונה עם הפסוקים שהתחברו אליה בסדר ההפטרות ותהלה לאל יתברך: