אברבנאל על יונה ב:ט

ואז עשה יונה תשובה מחטאו באומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ולא אמר זה על המלחים ואנשי האניה שנדרו נדרים מתוך הסערה והמה כשיצאו מהאניה חסדם ונדריהם יעזובו כמו שפירשו המפרשים, ולא ג"כ מה שפירשו חז"ל חסדם מגזרת חסד שהמלחים יעזבו אליליהם מפני שראו הנסים שנעשו עמו, כי הנה כל הפירושים האלה רחוקים הם מכוונת הכתובים, אבל אמתת הענין הוא שיונה נתחרט ממה שברח מלפני ה' וגמר בלבו לעשות מצותו בענין נינוה אבל היה מתנחם באומרו שאנשי ננוה שהם משמרים הבלי שוא אף על פי שיעשו תשובה מפני קריאתו לא יתמידו בתשובתם כי לימים מועטים חסדם יעזובו וישובו לרשעתם, (י) ולכן אני בקול תודה אזבחה לך רוצה לומר שאלך אל נינוה ובקול תודה אעשה את הקריאה במצותך כי זה יהיה לך כזבח ומנחה כי הנה שמוע מזבח טוב, ואל תחשוב שאחרי צאתי מכאן אברח פעם שנית כמו שירדתי לברוח תרשישה באמת לא יהיה כן כי אשר נדרתי אשלמה והנדר הוא מה שאמר שבקול תודה ילך להקים מצות הש"י בנינוה, ואמנם יראתי ופחדי מחרבן השבטים על ידי אשור לא אחוש עליו ולא עליו אחריד לפי שישועתה לה' והוא יושיעם ברחמיו וכרוב חסדיו.