אברבנאל על ירמיהו נא:נט

ולפי שהנבואה הזאת נכתבה בסוף ספר ירמיהו אחרי שכתב ספור החורבן ומעשה היהודים אשר ירדו למצרים, והיה לחושב שיחשוב שניבא כ"ז ירמיהו על בבל אחרי חרבן בית ה' בקנאו את קנאתו מהם בעבור שראה כל הרעה אשר עשו הבבליים בירושלם, לכן הודיע הכתוב בכאן שזאת הנבואה ניבא אותה ירמיהו קודם חרבן ירושלם, כי הנה בהיות צדקיהו מושל ומלך ביהודה בשלחו את שריה בן נריה בן מחסיה מירושלם לבבל על עניניו בשנה הד' למלכות צדקיהו בהיות שריה שר מנוחה למלך והוא השר העומד תמיד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבו, וכן ת"י שר תקרובתא ר"ל שעל ידו היו רואים פני המלך המביאים לו מנחה, הנה אז כשהלך שריה לבבל במצות המלך צדקיהו (ס) כתב ירמיהו הנביא על ספר א' כל הדברים האלה אשר ניבא על בבל (סא) וצוה את שריהו בבואך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה ר"ל הספר הזה לא תפתח אותו ולא תקרא מה שבו עד שתבא לבבל ובבואך שמה תראה הספר וקראת את כל הדברים האלה, (סב) ובתפלה ותחנונים תאמר לפני הקב"ה ה' אתה דברת אל המקום הזה ר"ל בבל להכריתו ולהחריבו כדי שלא יהיה בו יושב מאדם ועד בהמה, כי הדברים האלה שניבא ירמיהו באמת מאתך המה, (סג) ואחרי שתאמר זה תקשור על הספר אבן והשלכתו אל תוך נהר פרת, (סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום כלומר שתחרב בהחלט ולא תקום בקימה ומעלה עוד מפני הרעה אשר השם מביא עליה וייעפו גבורים ולא יהיה להם כח להלחם באויביהם, גם אמר וייעפו להגיד שהבבליים יעפו ויחלשו מזדונם ורוע לבבם.

הנה התבאר מזה שבשנה הד' למלכות צדקיהו ניבא ירמיהו הנבואה הזאת ושאז שלחה אל בבל להשליכה תוך פרת, והנה נכתבה בסוף הספר לפי שבראשונה זכר הנביא כל הנבואות שניבא על ישראל ואיך נתקיימו בחרבן ירושלם ואח"כ זכר מה שניבא על כל הגוים מחרבנן, וזכר נבואת בבל באחרונה משום ומלך ששך ישתה אחריהם, ואומרו אח"ז עד הנה דברי ירמיהו פירשו בו שכמ"ש למעלה עד הנה משפט מואב כן אמר פה בבבל עד הנה דברי ירמיהו, ואינו נכון שהיה לו לומר עד הנה משפט בבל לא דברי ירמיהו, והרב המורה כתב שהנבואה היתה מפסקת מהנביא טרם מותו זמן קטון או גדול ושע"ז נאמר עד הנה דברי ירמיהו ר"ל שאחרי נבואת בבל לא ניבא עוד, והיותר נכון אצלי הוא זה שאמר זה להבדיל כל מה שכתוב בזה הספר ע"כ ממה שנכתב אח"ז, כי הנה מראש הספר ע"כ הם דברי ירמיהו אבל מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו, אבל הוא ספור דברים מהחרבן כמו שסופר בסוף ספר מלכים, כי מפני שלמעלה סיפר ירמיהו ענין החרבן בדרך קצרה כמו שבארתי שם באו אנשי כנסת הגדולה לכתוב בסוף זה הספר אמתת החרבן איך היה לקוח מסוף ספר מלכים כדי שלא נטעה במה שנכתב למעלה. והותרה בזה השאלה הו'. ואין צורך לפרש פה מה שנכתב מספור החרבן לפי שהוא מועתק מלה במלה ממה שכתוב בסוף ספר מלכים וכבר פירשתיו שם ואין תועלת בהשנות הדברים:

ובזה נשלם מה שראיתי לבאר על הספר הזה והשלמתיו במדינת ויניציא"ה ערב חג השבועות שנת כי לא כלו רחמי"ו: סכום פסוקי ירמיהו אלף ושלוש מאות וששים וארבע וסימניהון אשס"ד, וסדרים שלשים וחמשה, וחציו מאמר חנניה: