אברבנאל על ירמיהו מט:ז

לאדום כה אמר ה' צבאות וגומר עד כי הנה קטן נתתיך. דעת הראב"ע הוא שכל נבואת אדום נאמרה על ארץ אדום הסמוכה לארץ ישראל ועל החרבן שעשה בה נבוכדנצר מלך בבל. אמנם ה"ר רבי דוד קמחי סבר שאדום הנאמר בנבואה הזאת הוא אומת הנוצרים המכונים היום אצלנו היהודים בשם אדום ושהיא כילה נבואה לעתיד לבא מהחרבן שתהיה ברומי ראש האומה, ושני הדרכים בכללות הנבואה הזאת בלתי אמתיים בעיני, אם דעת ה"ר אברהם אבן עזרא לפי שאמר כאן כי בי נשבעתי נאם השם כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם והבצרה הנזכרת כאן היא רומה כמו שתרגם יונתן כי בארץ אדום לא היתה עיר שתקרא בצרה אלא במואב, כמו שאמר למעלה ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב אבל בארץ אדום לא היתה בצרה אלא רומי שנקראת כן בדברי ישעיהו בפרשת קרבו גוים לשמוע ובדברי ירמיהו כאן, וזה להיותה עיר בצורה ומושלת בעמים, ומתי היתה לשמה לחרפה ולקללה וכל עריה חרבות עולם אלא שזה ייעוד עתיד בהכרח לבוא עליה, וכן אומרו והיתה אדום לשמה כל עובר עליה ישום וישרוק על מכותיה כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר ה' לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם, וידוע שאדום עם היות שכבשה מלך בבל והכניעה תחת ממשלתו לא נחרבה בהחלט ולא נהפכה כמהפכת סדום ועמורה שגם היום יושבים עליה, הפך מה שאמר לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם, ואם זה לא נתקיים ע"י נבוכדנצר ולא בימי דוד ולא בימי הורקנוס המלך מבית חשמונאי הנה אם כן הוא ייעוד לעתיד לבא בהכרח על רומי, גם מה שאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן וגומר, ואמרו רז"ל במסכת יומא פ"ק (י, א) כפי מה שהיה מקובל ביניהם עתידה רומי שתפול ביד פרס שנאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן וגו' אם כן על רומי נאמ' הפסוק הזה, ולא תאבה לה"ר דוד קמחי ולא תשמע אליו שכתב שצעירי הצאן אמר על ישראל כי באמת לא נאמר אלא על הפרסיים שבידם תפול רומי כקבלתם ז"ל, והראיה המוכחת על זה שהנה בחרבן בבל נאמר פסוק אחר דומה לזה לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל בבל וגומר אם לא יסחבום צעירי הצאן, וידוע שצעירי הצאן שהחריבו בבל הם פרס ומדי כמו שיתבאר אח"ז, וכמו שצעירי הצאן שאמר שיסחבו בבל הם הפרסיים כן צעירי הצאן שיסחבו את אדום הם הפרסיים, וצדקו מאמריהם ז"ל עתידה רומי שתפול ביד פרס. והתבונן בחכמתם שבזכרון הפסוק הזה בדבריהם ז"ל שנו הלשון כי במקום שהנביא אמר עצת ה' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן אמרו הקדושים ז"ל בדרשתם ומחשבותיו אשר חשב על יושבי כשדים, ולא טעו בפסוק הזה אבל העירו היות צעירי הצאן פרס ממה שנאמר כן בחרבן בבל שהיה על ידי פרס ולכן שמו בזה הפסוק ענין הכשדים להעיר על אותה הראיה שזכרתי.

גם אמר הנביא כאן באדום מקול נפלם רעשה כל הארץ צעקה בים סוף נשמע קולם, ולמה תהיה ההפלגה הזאת בכבוש נבוכדנצר ארץ אדום הסמוכה לארץ ישראל שלא זכר בזה בחרבן אומה אחרת מן האומות אשר כבשו, הנה מכל המקומות האלה יראה שאי אפשר לפרש הנבואה הזאת על חרבן אדום בימי נבוכדנצר כה"ר אברהם אבן עזרא, וכן אי אפשר לפרשה כולה לעתיד לבא כדברי הרד"ק, לפי שבפרשת הכוס יין החמה כתוב בתחילתה הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם ה' אל נבוכדנצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבו' עולם, ומיד הביא אבדון כל הגוים שראה בנבואתו שותים את הכוס ובכלל' הוא אדום, ועתה בסוף נבואותיו ניבא על מצרים ועל פלשתים ועל מואב ועמון ואדום ודמשק וקידר ועילם, ואם האומות ההם כולם נחרבו ע"י נבוכדנצר איך יאמר שאדום שבא בתוכם לא נחרב בזמן ההוא ושנבואתו אינה כשאר הנבואות אבל שהיא לעתיד לבא ואיך אם כן בא בתוכם, אף כי בו נאמר הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה והם הדברים עצמם שנאמרו בפרשת כוס יין החמה שהיא על ידי נבוכדנצר, וכיון שלא נוכל לפרש הנבואה כולה לא כדרך ה"ר רבי אברהם בן עזרא ולא הרד"ק ראוי שמקצתה נפרש בדרך אחד ומקצתה בדרך אחר.

כי הנה בתחילתה אין ספק שהתחיל הנביא ליעד שיעבור כוס נבוכדנצר על אדום כמו שעבר על שאר האומות אשר סביבות ארץ ישראל ועל זה אמר האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים ר"ל איך היה הדבר הזה שאדום לא יוכל להמלט נפשו מיד מלך בבל האם אבדה חכמת חכמיו של אדום, והנה בתימן וארץ אדום היו תמיד חכמים ובעלי תחבולות ובהם תעשה המלחמה בין בני אדם וכמו שאמר והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א, ח) ואיך אם כן אבדה עצה מבנים ר"ל מנבונים ואנשי בינה כי באמת נסרחה ונתקללה ונבאשה חכמתם, (ח) לפי שכאשר אמרו אליהם המבשרים נסו כלומר מהאויבים הפנו העמיקו לשבת ר"ל נתחבאו במחבואות עמוקים יושבי דדן שהיו האדירים שבהם וזאת היתה רעתם לפי שאיד עשו והחרבן הראוי לו כפי רשעתו הבאתי עליהם כאשר פקדתי עונותיו הראשונים מה שרדף את יעקב אחיו ובקש להרגו ועתה על בניו אלה הבאתי עליהם אידו, (ט) והוכיחם על אשר נחבאו באומרו אם בוצרים באו לך לא ישאירו עוללות והוא מאמר בתמיהה כאומר למה נחבאת לברוח אף על פי שיבאו בוצרים על בצירך והוא משל לכשדיים הלא ישאירו עוללות כי לא יתכן שיהרגו ויגלו כולכם יחד ואם יהיו כגנבים בלילה הלא השחיתו דים אבל לא הכל בהחלט, (י) אמנם עתה שנחבאת אני חשפתי את עשו ר"ל הוא נחבא ואנכי גליתי מקום מושבו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל כלומר לא יוכל אדם להיות נחבא לפי שאני גליתיו, ולכן שודד זרעו של עשו שהם בני אדום ואחיו ושכניו ואיננו ר"ל ואין איש (יא) שיאמר עזבה יתומיך אני אחיה אין איש שיאמר על אדום ברחמיו עזבה והוא צווי כלומר עזוב את יתומיך ואני אחיה אותם ואלמנותיך עלי תבטחו לפי שימות זרע אדום ואחיו ושכניו ואין מרחם עליו, וכל זה אין ספק שעל ארץ אדום הקרובה לירושלם ועל חרבנה על ידי נבוכדנצר נאמר, והנה באו כדברים האלה בשנוי מעט בדברי עובדיה אשר ניבא על אדום.