אברבנאל על ירמיהו מ:ז

וישמעו כל שרי החיילים וגומר עד ויהי ביום השני להמית את גדליהו. לפי שבבוא הכשדיים לירושלם ברחו משם אנשים רבים ובהיותם בשדה הקימו להם שרים להתנהג על פיהם, לכן אמר כאן ששמעו שרי החיילים אשר בשדה רוצה לומר שהיו בורחים ומפוזרים בכפרים כי הפקיד מלך בבל מתחת ידו את גדליה בן אחיקם בארץ יהודה, וכי ברצון המלך היה שיאספו אליו נשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא הוגלו רוצה לומר כי לא יחפוץ מלך בבל ביותר גולים ממה שיש לו, (ח) ולכן באו להתחבר עם גדלי' המצפתה וגם היו שם עמו ישמעאל בן נתניהו שהיה מזרע המלוכה ושרים אחרים ואנשיהם, (ט) ולפי שהיה גדליה עבד מלך בבל נשבע להם שישבו בטח ושלא יראו מהיותם עובדים לכשדיים שהיא עם פחות כי לא יעבדו את הכשדיים כי אם את מלך בבל לבדו, וישבו בארץ ושגדליה יעמוד במצפה כדי לעכב ולמנוע את הכשדים שלא יבאו בארץ, וצוה אותם שיאספו התבואות יין ושמן וקיץ והם פירות הקיץ כאילו תאמר ענבים ותאנים ושאר הפירות, (יג) האמנם יוחנן בן קרח ושאר השרים (ד) גילו את אזן גדליה שמלך בני עמון שהיה שמו בעלי"ס בסמ"ך הוא שלח את ישמעאל שיבא ויתחבר אליו בערמה כדי שימצא מקום להרע, ולא האמין להם גדלי' כי חשב שבקנאתם אותו היו מוציאים עליו הדיבה הזאת, (טו) ויוחנן בן קרח חשש אולי גדליה בעבור שהיו האומרים רבים לא שמע אליהם ולכן הוא בסתר אמר אליו אלכה נא ואכה את ישמעאל ואיש לא ידע מי הרגו ולא על מה הרגו, (טז) ולא שמע גדליה לדבריו אבל אמר לו אל תעשה הדבר הזה כי שקר אתה דובר על ישמעאל.