אברבנאל על ירמיהו לה:א

הנבואה השלשה עשר תחילתה הדבר אשר היה וכו' הלוך אל בית הרכבים וכו' עד ויהי בשנה הרביעית ליהויקים, ויש בנבואה הזאת שלשה פרשיות בלבד. הראשונה, הדבר אשר היה. השנית, ויהי דבר ה' אל ירמיהו. השלישית, לכן כה אמר השם אלקי צבאות אלקי ישראל. ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה למה נזכרו הנבואות שניבא ירמיהו בימי המלך יהויקים אחרי הנבואות אשר נבא בימי צדקיהו שמלך אחריו שנים עשר שנים והיה ראוי שיוזכרו נבואותיהם כפי סדר זמניהם בקדימה ואיחור ויהיו נבואות זמן יהויקים תחילה ונבואות זמן צדקיהו באחרונה:

השאלה השנית אם היה שיונדב בן רכב צוה את בניו על דברים ארבעה והם שלא ישתו יין ושלא יבנו בית ושלא יזרעו שדה ושלא יטעו כרם ובכולם קיימו מצותו, למה זה לקח יתברך המשלו מהיין בלבד ולא מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות בהיות שבכולם צוה אותם יחד ובכולם קיימו ושמרו מצותו:

השאלה השלישית באומרו הלוך אל בית הרכבי' ודברת אותם והבאותם בית ה' אל אחת הלשכות והשקית אותם יין, כי מה צורך בהליכה ובדבור ובהבאה והיה די שיאמר יתברך לנביא בא אל הרכבים והשקית אותם יין כדי שהם ישיבו עם מצות אביהם ויוכח את העם בזה:

השאלה הרביעית אם ירמיהו לא אמר לרכבים אלא שתו יין בלבד ולא דבר ולא צוה אותם על דבר אחר, מדוע הם בתשובתם זכרו בנין הבית והכרם והשדה שצוה אותם אביהם ושבכולם היו מקיימים מצותו והוא לא שאל כי אם על היין ועליו היה ראוי להשיב בלבד:

השאלה החמישית באומרם אחרי תשובתם המספקת ויהי כעלות נבוכד נצר מלך בבל על הארץ ויאמר בואו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדיים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם כי זה איננו מענין התשובה וגם הנביא לא שאלם ע"ז דבר ומה להם בזה:

השאלה השישית באומרו יתברך בתוכחתו אחרי שיאמר הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי נאם ה' הוקם את דברי יונדב בן רכב וכו' חזר לומ' כי הקימו בני יונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי, והוא כפל מבואר אחרי שכבר נאמר זה עצמו, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את ישראל למה לא ישמעו בקול ה' אלקיהם ולא יקיימו מצותיו, והביא להם משל מבני רכב שאינם שותים יין עם היותו משקה אהוב אצל טבע בני האדם והם ימאסו בו ולא ישתוהו כדי לקיים מצות יונדב בן רכב אביהם הזקן שצוה שלא ישתו יין, ואם הרכבים בדבר שאין בו היזק עצמיי יעזבו ערבותם ותועלתם לקיים מצות אביהם יותר היה ראוי לבני יהודה שישמעו בקול ה' וישמרו מצותיו בהיות חייהם וטובתם תלויים בזה וכמו שיתבאר בפסוקים:

הדבר אשר היה אל ירמיהו הנביא עד ויהי דבר ה' אל ירמיהו וכו'. הנה בכתבו הנבואה הזאת במקום הזה אחרי זכרון הנבואות שניבא ירמיהו בימי צדקיהו נוכל לומר טעמים אם שהנבואות האלה מירמיהו היו מפוזרות ואנשי כנסת הגדולה קבצו אותם ושמום בספר וכאשר מצאו כל נבואה ונבואה מהם כתבו אותה ולא חששו אל הזמנים אלא לזכרון הנבואות שניבא בתוכחתו לבני יהודה והתראתו בהם עם החרבן שהיה עתיד לבוא עליהם ועל ירושלם ובית ה', ואף שנאמר שירמיהו כתב ספרו כמו שזכרו חכמים ז"ל בפרק קמא דבתרא (ב"ב טו, א), נאמר שהיו הנבואות האלה כולנה נזכרות אצלו או בכתב כל אחת בעצמה וכאשר קבצם ושמם על ספר שם אותם כמו שמצא אותם או שנזכרו לו ולא חשש על זמניהם בקדימה ואיחור וזה ממה שלא יזיק, והיותר נכון אצלי הוא כי ירמיהו כאשר כתב הנבואה שבאה לו ושניבא לבני יהודה על מצות דרור העבדים והשפחות שנזכרה למעלה והוכיחם על ביטולה, הביא אחריה נבואת בני רכב שהיו שומרים ומקיימים מצות אביהם להוכיח את בני יהודה למה לא יקיימו מצות האלוה יתברך שצוה אותם על דרור העבדים והשפחות, הנה אם כן נזכרה הנבואה הזאת במקום הזה עם היותה קודמת בזמן להוכיח עמה על ענין הדרור שזכר קודם לזה כדי שלא נחשוב שבזמן הזה בהיות המצור על ירושלם הגיעה לירמיהו הנבואה הזאת הודיע ואמר בה שהיתה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עם היות שנזכרה בזה הזמן להיותה מתיחסת לדרור והותרה בזה השאלה האחת.

והנה צוה השם לירמיהו (ב) הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית ה' וגומר לפי שחשש אולי הרכבים כשישים לפניהם היין לשתות יגערו בו ויחרפוהו להיות היין דבר נמאס אליהם, גם שאולי לא ירצו לבוא אל בית ה' להתקבץ בלשכה לעשות הבחינה הזו בפרסים, ולכן צוהו השם שילך אל בית הרכבים והם היו מבני חובב חותן משה ונקראו רכבים על שם רכב אבי יונדב שהיה גדול משפחתם, וכן אומר בדברי הימים (דברי הימים א' ב, נה) המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב, וידבר אליהם והדבור היה להודיעם שהשם יתברך צוהו שיעשה ההמשל הזה בפרסום בבית ה', ושלכן ירצו לבוא ולהתקבץ שמה ולא יחר בעיניהם המעשה ההוא כי אינו אלא לתכלית טוב, ועל ההתנצלות וההודעה הזאת אמר הלוך אל בית הרכבים שהיו כלם חונים בירושלם בבית אחד ודברת אליהם רוצה לומר שתודיעם תכלית המעשה הזה וענינו, ואז והביאותם בית ה' כי הודיעו שהם יבואו בנפש חפצה למעשה ההוא ולא יקוצו בו, ואמר והשקית אותם יין לומר שישתדל להשקותם יין כי הם לא שתו אבל שמו לפניהם לשתות. והנה לא עשה הנסיון הזה על שאר הדברים שצוה גם כן יונדב בן רכב לבניו מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות כ"א בענין היין בלבד, לסבות מהם שבענין הבתים והכרמים והשדות לא יוכלו לפרשם מצות אביהם כמו שיפרסמוהו ביין שהיה לפניהם והנביא אומר להם שתו ולא שתו ונתנו בדבר סבת מצות אביהם אבל אם היה אומר להם בנו בתים או זרעו שדות ונטעו כרמים היה לרואים לומר ואיך יבנו ואין להם עצים ולא אבנים ולא קרקע ואיך יטעו ואין להם קרקע וכן בכרמים, או יאמרו הנה הם נעדרים מהבתים והשדה והכרם לפי שהם נכרים ולא ניתן להם בארץ חלק ונחלה, או שהם כולם דלים או סכלים ואינם יודעים לעשותו גם שאין להם הקרן שצריך אליו, מפני זה לא עשה נסיונו אלא מהיין שאין צריך לשתייתו לא חכמה ולא קרן ולא הכנות כי היו הכוסות והגביעים לעיניה', גם שבשתייתו היה להם ערבות ועדון ולא עמל כאשר הוא בשאר הדברים, והותרו בזה השאלות ב' וג':