אברבנאל על ירמיהו לא:טו

ועשה הנביא המשל על ענין עשרת השבטים כאילו רחל אמו של יוסף היתה בוכה וכדי להשמיע קולה ביותר בכה תבכה ברמה רוצה לומר בגבעת הרמה והוא בכי תמרורים, ואמנם אמר רחל מבכה על בניה בלשון רבים וחזר ואמר כי איננו בלשון יחיד לפי שרחל ילדה שני בנים יוסף ובנימין ויוסף בשני בניו מנשה ואפרים היו במלכות ישראל וגלו בגלות עשרת השבטים ולא שבו ולא נודע מהם דבר אם הם קיימים או לא, אמנם בנימין היה ממלכות יהודה וגלה עמו לבבל ושב לבית שני וגלה עוד בגלות חרבן בית שני ולכן אמר רחל מבכה על בניה שהם יוסף ובנימין שגלו בשתי המלכיות, האמנם גודל אנחתה אינו כל כך על בנימין לפי ששב לבית שני וידענו שבתו וגלותו אלא על גלות יוסף שלא שב עוד לא נודע ממנו עוד דבר והוא אומרו מאנה להנחם על בניה כי איננו יוסף הנזכר, (טו) ולכן ישיבה ה' על כל אחד מבניה אם על בנימין ששב לבית שני אמר כי יש שכר לפעולתך נאם ה' והפעולה הוא הנהי והבכי אשר עשתה ושבו מארץ אויב כי בני בנימין שבו לירושלם מבבל שהיתה ארץ האויב הגדול, (טז) ועוד ישבו פעם אחרת בגאולה העתידה וזהו ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם שהם ג"כ בני בנימין שישובו בגאולה האחרונה והותרה בזה השאלה השלישית.

ואחרי אשר השיבה על ענין בנה הקטן השיבה על הגדול שאמרה כי איננו ואמר עליו (יז) שמוע שמעתי אפרים מתנודד ר"ל ראה ראיתי השבטים אשר גלו אשורה שהיו מתנודדים כאיש המקונן בוכה ונוהה. ואומר יסרתני ואוסר כלומר כבר הסרותי ממני דרכי העבודה זרה שהייתי עובד ואני מוכן לקבל מוסר ולמוד כעגל לא לומד שאין בו סכלות קניני שימנעהו מהתלמד והוא מתפלל ואומר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי, (יח) והיתה כל כך תשובתו עד שהיה אומר כי אחרי שובי נחמתי רוצה לומר אחר ששבתי מדרכי הרעים נחמתי ונתחרטתי מהם, ואחרי הודעי שקבלתי ידיעה בעצמי ולא הייתי סכל ספקתי על ירך כאדם המתחרט בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי כלומר בושה על בושה קבלתי בזה לפי שהאדם כשיחטא יאמרו בני אדם עליו זה הרשע מנערותו היה כן ויזכרו חטאת הנעורים בעבור חטאת הבחרות והזקנה, כן אמר אפרים בושתי וגם נכלמתי בושה אחרי בושה לפי שנשאתי ויזכרו לי חרפת נעורי עם חרפת הזמן הזה, ולהיות תשובתו כל כך שלימה ישיבהו ה' (יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועי' רוצה לומר לא תשא עוד חרפת נעורים ולא חרפת איש גדול כי הנה אחרי שהגעת לגבול אנשים היית לי בן יקיר שהוא השם שיאמר על הבן הגדול הנכבד ובהיותך ילד קטן היית לפני ילד שעשועים, וזהו מה שאזכור מדי דברי בך לא מן החטאים שעשית כי לא יעלו עוד על לב, ומפני שהוא עשה תשובה שלימה ואנכי דברתי על לבו דברים טובים דברים נחומים כל כן המו מעי לו על גלותו רחם ארחמנו נאם ה' בגאולתו. ובויקרא רבה דרשו חז"ל כי מדי דברי בו על מתן תורה שדיבר אלקים לישראל וגם נכון הוא בפשט הכתוב.