אברבנאל על ירמיהו ל:א

הנבואה האחד עשר תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו וכו' כתב לך את הדברים וכו' עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם בשנה העשירית לצדקיהו וכו'. ויש בנבואה הזאת י"ח פרשיות. האחד, הדבר אשר היה. הב', ואלה הדברים. הג', ואתה אל תירא עבדי יעקב. הד', כי כה אמר ה' אנוש לשברך. הה', כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. הו', הנה סערת ה' חמה יצאה. הז', כה אמר ה' מצא חן במדב'. הח', כי כה אמר ה' רנו ליעק' שמח'. הט', שמעו דבר ה' גוים. הי', כה אמר ה' קול ברמה נשמע. הי"א, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי. הי"ב, הציבי לך ציונים. הי"ג, כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל. הי"ד, הנה ימים באים נאם ה'. הט"ו, כי זאת הברית אשר אכרות. הי"ו, כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם. הי"ז, כה אמר ה' אם ימדו שמים. הי"ח, הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר. ושאלתי בנבואה הזאת ו' השאלות:

השאלה הראשונה באומרו כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים וגומר, כי אם קרא נוצרים אכלוסי מלך בבל כמו שאמר בנבואה השנית הנה נוצרים באים מארץ מרחק איך בגאולה העתידה יאמר שיבואו הנוצרים ההם מאכלוסי נבוכד נצר שכבר נמחה מן העולם אלפים מן השנים ולמה אמר בהר אפרים יותר מבמקום אחר ואיך יאמרו נעלה אל ה' אלקינו:

השאלה השנית באומרו כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, כי הנה אפרים לא היה בכור בתוך השבטים כי הבכור היה ראובן ואף שיוסף נטל פי שנים כדין הבכור לא מפני זה יצדק לומר שאפרים שהיה אחד מבניו הוא הבכור:

השאלה השלישית במה שאמר רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וזה כי אם היתה מבכה על בניה כולם איך אמר כי איננו והיה לו לומר כי אינם, ואם על אפרים בלבד היתה מבכה ועליו אמר כי איננו למה אמר מבכה על בניה כי הנה על בנה היה לו לומר, גם בתשובת ה' בא הכפל שאמר ושבו מארץ אויב ושבו בנים לגבולם:

השאלה הרביעית באומרו בימים ההם לא יאמרו עוד אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי אם איש בעונו ימות וכו', כי מה החדוש בייעוד הזה לזמן הגאולה והוא תמיד ובכל זמן וגם היום בהיותנו בגלות איש בעונו ימות ולא יומתו בנים על אבות ולמה אם כן תלאה בימים ההם:

השאלה החמישית באומרו וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם ממצרים, כי זה המאמר מורה שלזמן הגאולה העתידה יתן השם לעמו תורה חדשה אחרת מתחלפת לתורה אשר אתנו והוא בהפך העיקר שנאמין מנצחיות התורה ושלא תשתנה בשום זמן וכבר אויבי ה' והאפיקורוסים עם המאמר הזה שות שתו השערה ונלחמו עמנו הרבה:

השאלה השישית היא באומרו ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעה את השם כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, כי איך אפשר שיבואו בני אדם כולם לידיעות האלקיות שהם העמוקות מכל המושכלות בלי למוד ואיך אפשר שישתוו בידיעתם הקטנים עם הגדולים, וכבר זכר הפילוסוף בספר המופת שקנין הידיעה מבלי למוד הוא שקר. והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד על קיבוץ הגליות והגאולה העתידה ומחרבן האומות בה תחת אשר הרעו לישראל, ושישראל יהיו נושעים ויבאו על ארצם וירבו ויפרו שמה, וייעד על חזרת עשרת השבטים שקרא מלכות אפרים מגלותם וחזרת בית יהודה מכל הארצות אשר נפוצו בם ושיהיו כולם ישראל ויהודה לעם אחד ומלך אחד ימלוך עליהם ויכרות עמהם ברית חדשה שיקיימו תורת משה וישמרוה בלבם ומעשיהם, ותתחרב ירושלם מאד מאד יותר ממה שהיתה בימים הראשונים וכמו שיתבאר בפסוקים:

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר כה אמר ה' אלקי ישראל כתב לך וכו' עד כה אמ' ה' מצא חן, (ב) סיפר הכתו' שצוה ה' לנביא שיכתוב על ספר כל הדברים האלה אשר דיבר ה', ואינם הדברים הנזכרים למעלה אף על פי שאמר בלשון עבר אשר דברתי אליך אבל הם הנזכרים אחר זה וכמ"ש ואלה הדברים אשר דבר ה' וגומר, כי בעבור שייעד הנביא עד כה החרבן ירושלם על ידי נבוכד נצר צוה אותו שינבא עתה על גאולת העם וחזרתו, ולפי שהיו הדברים האלה דברי נחמה והגדת הטוב העתיד לבא עליהם הזהירו שיכתבה על ספר כדי שידעו באחרית הימים שכמו שיתקיימו הייעודים הרעים יתקיימו הטובי' ולכן יכתבם על ספר למען יעמדו ימים רבים, וזהו אומרו כאן (ג) כי הנה ימים באים ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה והשבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה, והנה הנבואות האלה יש מהמפרשים שפירשו אותם על פקודת בית שני ויפרשו קול חרדה שמענו וגומר על הכשדיים בחרבן בבל ועל בני הגולה אשר שם שיפחדו בבוא האויבים עליהם, ויהיה עת צרה העת ההיא ליעקב וממנה יושע, ושעל נבוכד נצר וזרעו אמר אשבור עולו מעל צוארך וכן כל הפרשה, אבל כפי פשוטה לא יתכן הפי' הזה מפנים. האחד, שזכר בגאולה הזאת ושבתי שבות עמי ישראל ויהודה, (ד) ואמר ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה וידוע שבבית שני לא שב מלכות ישראל וגם מיהודה לא שב כ"א חלק קטן מהם. הב', שאמר כאן כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתי' שמה, ואמר כל אכלי' יאכלו ובחרבן בבל לא נחרבו כי אם הבבליים בלבד. הג', שאמר ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם ואמר והיה אדירו ממנו וגומר, וידוע שבבית שני לא מלך מלך מבית דוד עליהם. הד', שכאן ניבא שתהיה אותה תשועה לזמן רחוק מאד כמו שאמר כי הנני מושיעך מרחוק ואמר אנוש לשברך כמו שיתבאר, ובבית שני לא נושעו כ"א מקרוב כמו נ' שנה. הה', שניבא על הגאולה הזאת שלא יבאו עוד לגלות כמ"ש ולא יעבדו בו עוד זרים ואמר ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד ולא היה כן בבית שני כי תמיד היו משועבדים אם לפרס ואם ליון ואם לרומי ועוד באו בגלות הארוך הזה. ומכל הפנים האלה יראה שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני.

אמנם במדרש אגדה דרשוה על מלחמת גוג ומגוג ולזה נטו רוב המפרשים, ואני כבר פירשתי בספר מעייני הישועה בענין גוג ומגוג ועתה אפרש זאת הפרשה על פי דרכו, הנה רבים מהנביאים נבאו על חרבן האומות בזמן הגאולה ואולם איך יהיה זה רואה אני מכח הנבואות שבאחרית הימים יעורר הקב"ה לרב אומת הנוצרים הנקראים היום אדום לעלות לכבוש ארץ ישראל כי שם עיניהם ולבם כל הימים כי שם נקבר אלהיהם, ויבאו על הארצות ההם ויעשו בישמעאלי' מכת חרב והרג ואבדן רב, ובשמוע הישמעאלים שבכל ארצות המזרח והצפון מהרעות שעושים הנוצרים באנשי דתם ובהיותם הולכים לכבוש העיר הקדושה שהיא גם כן אצל הישמעאלים שער השמים ומקום קדושה רבה יתקבצו ויבאו נגדם ויבאו אלו ואלו למלחמה על ירושלם ואז תהיה ביניהם הריגה עצומה ונקמת ה' עליהם, ואותם הבאים ממזרח הם הנקראים גוג ומגוג ולא יבאו להלחם בישראל כי אם באדום העולים על ארץ ישראל לקחת אותה מיד הישמעאלים, וזהו המשפט שיעשה ה' בכל האומות בעמק יהושפט, והיות ירושלם סף רעל לכל העמים ושאר הנבואות שנאמרו על זה, ועליו (ה) אמר ירמיהו כאן קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שיהיה זה על האומות, (ו) ובדרך המשל אמר שאלו נא וראו אם יולד זכר רוצה לומר שאלו לאנשי המלחמה ההיא האם זכרים עומדים על המשבר ללדת כנקבות ומדוע ראיתי כל גבר שהיה גבור חיל למלחמה עתה הוא ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מרוב הפחד, (ז) אבל אמיתת הדבר הוא כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ברבוי החללים ועוצם המלחמה והפלגת הנקמה וגם לישראל אשר שמה תהיה עת צרה כי הם יפחדו מן העמים ההם אבל ממנו יושע רוצה לומר שמאותה מלחמה תצא תשועתו, (ח) לפי שביום ההוא אשבור עולו מעל צוארך וכנוי עולו חוזר למה שאמר כל גבר ידיו על חלציו רוצה לומר שמן היום ההוא והלאה לא יהיה עוד עול גבר מהאומות על ישראל ויהודה, ומוסרותיך אנתק כלומר הייסורים והשעבודים אשר שמו האומות בך אנתק אותם ולא יעבדו בו עוד זרים וכנוי בו חוזר אל העול שהאומות לא יעבדו את ישראל באותו עול עוד ששעבדום עד עתה, (ט) אבל עבודתם תהיה את השם אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם והוא מלך המשיח שימלוך מבית דוד ויוחס אליו, ובזה גלה ב' ייעודים. האחד, שיעבדו את ה' אלקיהם ואל ישובו לכסלה לחטוא עוד כמו שחשבו אבותיהם. והב', שלא ימרדו עוד בבית דוד כמו שעשו בזמן רחבעם כי תמיד יהיה מזרעו מולך עליהם ועל זה יאמר ואת דוד מלכם.