אברבנאל על ירמיהו ג:ו

הנבואה השלישית תחילתה ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו וגומר עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר עמוד בשער בית ה'. ויש בנבואה הזאת י"ח פרשיות. האחד, ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו. הב', ויאמר ה' אלי צדקה נפשה. הג', בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל. הד', אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. הה', כי כה אמר ה' לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר. השישית, והיה ביום ההוא נאם ה' יאבד לב המלך. הז', מעי מעי אוחילה. הח', כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ. הט', שוטטו בחוצות ירושלם. הי', עלו בשרותיה. הי"א, לכן כה אמר ה' אלהי צבאות יען דברכם. הי"ב, הגידו זאת בבית יעקב. הי"ג, שמה ושערורה. הי"ד, כי כה אמר ה' כרתו עצה. הט"ו, כה אמר ה' צבאות עולל יעוללו כגפן. הי"ו, כה אמר ה' עמדו על דרכים. הי"ז, לכן שמעו הגוים. הי"ח, כה אמר ה' הנה עם בא מצפון: ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה איך אמר שניבא הנבואה הזאת בימי יאשיהו והלא יאשיהו ביער ע"ז מן הארץ ואיך אמר אם כן על דורו בגודה אחותה יהודה ואמר ותנאף את האבן ואת העץ ואמר בגודה אחותה יהודה וגומר כי אם בשקר ואיך יצדק זה על דור יאשיהו:

השאלה השנית באומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה, כי הנה ישעיהו אמר סותר לזה שנאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, והמפרשים אמרו שישעיהו דבר כנגד מלכות יהודה וירמיהו דיבר כנגד מלכות ישראל כי מלכות יהודה שב בבית שני ומלכות ישראל לא שב ואינו נכון כי ישעיהו כנגד כללות ישראל דבר וגם עשרת השבטים עתידים הם לחזור ואיך יאמר אם כן ואתן את ספר כריתותיה אליה שמורה על היאוש המוחלט:

השאלה השלישית באומרו לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד כי הנה זה ייעוד רע ונתישת התורה ואיך זכרו הכתוב לטוב, וי"ת ולא יעשה עוד ולא יגיחון עוד ביה קרב וכן פירש הרד"ק שענין זה ייעוד שלא תהיה להם מלחמה יצטרכו להוציא ארון ברית ה' והנה לא נזכר דבר מהמלחמה בכתוב הזה, גם אומרו בארבע לשונות לא יאמרו ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו אינו מורה ענין מלחמה, וכן מה שפירש בשם אביו שלא ילכו לכהן מורה הוא בלתי נכון והנה יתבאר עוד הספק הזה בפירוש הפסוק:

השאלה הרביעית מהענין אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי לאבותיכם, כי הנה חזרת השבטים מארצות הצפון שמענו מפי הנביאים אבל לא שילכו שם בית יהודה ושיבאו כלם יחדו מארץ צפון לכבוש את הארץ, ויותר קשה מזה אומרו מיד אכן בדקה אשה מרעה ומה ענין זה אצל זה:

השאלה החמישית במאמר הנביא את השם יתב' השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש, כי הנה האל יתברך הורה פעמים רבות בהם שבפשעיהם יאבדו מעל פני האדמה ואיך אמר אם כן ירמיהו שהוא יתברך השיא אותם לאמר שלום יהיה לכם, והרד"ק כתב כיון שאתה מאריך אפים לנביאי השקר אתה גורם שיאמינו לדבריהם ובזה השא השאת ואינו נכון כי לא נזכר בכתוב הזה דבר מנביאי השקר אבל הוא ע"ד אנכי פתיתי את הנביא והוא זר מאד:

השאלה השישית באומרו שוטטו בחוצות ירושל' אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, כי איך אפשר שלא ימצא בירושלם אפילו אחד איש ירא את ה' והנה היו שמה כהני ה' ונביאיו ובני הנביאים, וא"כ שיהיו כלם עובדי עבודה זרה כ"ש שהמשורר אמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ (תהלים עט, ב) והוא המוכיח שחסידים היו ביניהם, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני יהודה על העבודה זרה שהיו עובדים ועל שאר העבירות מש"ד וגלוי עריות שהיו ביניהם ועשה להם טענה ממה שקרה למלכות ישראל שבא עליהם החרבן והגלות מפני זה עצמו והיה ראוי לבית יהודה שבראותה מה שקרה לאחותה בית ישראל תקח מוסר ותזהר ממעשיה והיא לא עשתה כן אבל בגדה יהודה יותר מישראל וכאילו בית ישראל צדקה נפשה בערך אל בית יהודה הבוגדת, והתרה הנביא בבני יהודה שישובו בתשובה ושיתן להם השם רועים ומלכים טובים כלבבו ויהיה ירושלם בקדושתה כסא ה', והודיעם עוד שעכ"פ עתידים הם להתחרט ממעשיהם הרעים אבל יהיה זה אחרי היותם בגלות ושטוב הוא שיתחרטו וישובו קודם החרבן והגלות משיעשוהו אחריו, והודיע השם לנביא עם זה שכבר תחרב ירושלם פעם שניה על ידי הרומיים אחרי שתחרב ראשונה על ידי נבוכד נצר וביאר מרשעת אנשי ירושלם שלא היה ביניהם שופט ולא אדם מוכיח בשער ולפי שרשעי הדור היו מכחישים פנת ההשגחה האלהית עשה להם טענות וראיות על זה מהגלות היבשה וירידת המטר וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו וגו' עד שובו בנים שובבים כתב הרד"ק שהיתה הנבואה הזאת קודם שעשו תשובה יאשיהו המלך ואנשי יהודה, ואין צורך כי הנה אע"פ שיאשיהו שב לה' בכל לבבו ובכל נפשו הנה אנשי דורו רובם היו רעים וחטאים לה' מאד בלבם וע"צ ההכרח מהמלך היו עובדים את השם, והנה הודיע השם לנביא בימי יאשיהו שהיו ישראל עובדי ע"ז כי כן היו בימי יהויקים ובימי צדקיהו ובעבור זה שיגלו על יד מלך בבל ולזה אמר ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו כי עם היות בימיו הע"ז מבוערת מהארץ הנה הודיעו השם חטאת בני יהודה אשר יעשו בסתר והעונש שיקבלו עליו, והותרה בזה השאלה הא'.

ואומרו הראית אשר עשתה משובה ישראל אין הכוונה שישאל השם לנביא אם ראה מה שעשה מלכות ישראל מהתועבות כי הנה כאשר ניבא ירמיה בי"ג שנה למלכות יאשיהו כבר היו גולים עשרת השבטים יותר מתשעים שנה, אבל ענינו באמור הראית מה עשת' ישראל השובבה ואשר עשתה היא שלמדה כמעשיה את בני יהודה לעבוד אלהים אחרים כאשר היא היתה עושה והוא אומרו הולכה היא על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן ותזני שם (ז) ועם היות שאמרתי אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב רוצה לומר אחרי החטא אולי תתחרט ותשוב אלי לא עשתה כן ולא שבה ותרא בגודה אחותה יהודה רוצה לומר למדה מזה אחותה יהודה הבוגדה במעשיה, וזהו מה שעשתה משובה ישראל שסבבה את מלכות יהודה ללמוד מעשיה ולעשות גם היא כמו ישראל, ולפי שהאדם בהיותו רואה הדבר ילמד ממנו לכן על הלמוד אמר ותרא בגודה אחותה יהודה. והרד"ק פירש זה על בני ישראל הנשארים מפוזרים בארץ מאפרים וממנשה מנפתלי ומשמעון שהיו שם בימי יאש' והם היו עובדים ע"ז ופירש ותרא בגודה אחותה יהודה שראה הצרות שראו על מלכות ישראל ולא לקחו מוסר, ואינו נכון כי יהיה העיקר חסר מן הספר, והסתכל אומרו וארא כי על כל אודות כי לפי שהיה הקב"ה מודיע לנביא העתיד להיות מפשע בני יהודה כמו שפי' לכן אמר לו (ח) וארא רוצה לומר ואני רואה כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בע"ז שלחתיה, רואה אני שלא יראה בוגדה יהודה רוצה לומר מלכות יהודה לא יראה ממני שתלך בגלות כמלכות ישראל כי היא תלך ותזנה ג"כ בזנות הע"ז, (ט) והיה מקלות זנותה שחנפה את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ בפסילים שהיה עובד, (י) וגם בכל זאת הרעה אשר ראתה שבאה על ישראל לא שבה אלי הבוגדה יהודה שהיא באמת אחותה של ישראל במעשיה בכל לבה, כי הנה אם עשו תשובה בימי יאשיהו לא היתה התשובה בכל לבה כי אם בשקר משפה ולחוץ לא מבפנים, (יא) ולכן אמר השם אלי צדקה נפשה משובה ישראל רוצה לומר על פי שישראל חטא ראשונה יהודה הכבידה בפשעה כ"כ עד שנחשבה צדקת ישראל מיהודה.

ואמנם אומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה ראיתי אני בפירושו ב' דברים. הראשונה, שישעיהו דיבר כנגד האומה בכללה ולכן אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה להגיד שהש"י לא עזב עמו ונחלתו עזיבה מוחלטת נצחיית, אמנם ירמיהו דיבר כאן מעשרת השבטי' רוצה לומר מאותם הפרטים שהלכו בגלות שהמה בפרטיותם לרוב פשעיהם שלחם השם מעל פניו ונתן בידיהם ספר כריתות לשבמדבר הגלות ההוא יתמו ושם ימותו אבל זרעם לא נכלל באותה גזרה ולכן אמר ואתן את ספר כריתותיה אליה כי באומרו בכנוי ספר כריתותיה ביאר שעל אותם שהלכו בגולה אמרו, ולכן נאמר אחר זה (יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם שייעדם שאם ישובו בתשובה יגאלם כי לא היה ספר כריתות מוחלט אלא כריתותיה של אותה כנסיה שהלכו בגלות זהו הפן הא' מהפירוש. והפן השני, הוא שהנביא ישעיהו אמר אי זה ספר כריתו' אמכם אשר שלחתיה רוצה לומר הביטו וראו נוסח הגט שנתתי לאמכם כנסת ישראל ותראו שאינו גט פטורין בהחלט אבל הוא גט בתנאי שהוא כל זמן שיהיו פושעים וחטאים יהיו מגורשים לא עוד וז"ש ובפשעכם שולחה אמכם רוצה לומר כתנאי פשעיכם כל זמן שיתמידו שולחה אמכם כי הוא תנאי לא מוחלט ולכן התלונ' שם מדוע באתי אין איש ומסכים לזה אמר כאן ירמיהו שאמר לו השם הראית אשר עשתה משובה ישראל וגומר ואומר אחרי עשותה את כל אל' אלי תשוב ולא שבה כי הי' הרע כלו מה שהחזיקו בפשעיהם לבלתי סור מהם וזה ענין אומרו כאן וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה רוצה לומר שלא היה ספר כריתותיה גט פטורין בהחלט אלא על כל אודות אשר נאפה שבכל זמן שיתמידו בחטאם יהיה ספר הכריתות קיים לא זולת זה, ועל כן היה מצוה אותו שיתרה בהם שובה משובה ישראל כי אם תעשו תשובה לא אפיל פני בכם והיא התמדת ספר הכריתות כי חסיד אני לא אטור לעולם, והותרה בזה השאלה השנית. ועם היות שאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה אין הכוונה שילך ירמיהו למקומות שיגלו שם שבטי ישראל אלא שינבא זה בירושלם עליהם, והיה ייעוד זה שלא יתיאשו בגלותם אבל ישובו בתשובה כי אם יעשו כן לא יפול עליהם כעס השם וחרון אפו וזהו לא אפיל פני בכם כי חסיד אני רוצה לומר עושה חסד לאלפים (יג) אך בתנאי שתודה על חטאתיך ותתחר' מהם וזהו אך דעי עונך וגומר: