אברבנאל על ירמיהו כט:טז

כי כה אמר ה' אל המלך היושב על כסא דוד וגומר עד סוף הנבואה. בעבור שהנביא ניבא על המוסרות וסיפר מה שקרהו עם חנניה בן עזור עליהם ונשתלשלו הדברים כמו שנזכר, לכן חזר לדבר בענין עול מלך בבל שהיה הנמשל במוסרות והמוטות ההמה, ואמר שהש"י גזר על המלך המולך מבית דוד והוא היה אז צדקיהו ואל כל עם ירושלם שלא הלכו בגלות יהויכין שלא יתפארו בשנשארו בירושלם ואחיהם הלכו בגולה, (יז) כי כה אמר ה' שהשארותם שמה תהיה לרעתם לפי שישלח בהם את החרב והרעב והדבר ויהיו כתאנים השוערים רוצה לומר המלוכלכים וכמו שזכר למעלה במראת דודאי התאנים, ולא לבד יהיה זה בהם בהיותם בירושלם במצור ובמצוק (יח) אבל גם כשילכו בגלות ירדוף אותם שמה הדבר הרעב והחרב וז"ש ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר וגומר בכל הגוים אשר הדחתים שמה, כי מפני שנדבקו בהם במצור נשארו דבקים עמהם ועם זרעם בכל המקומות אשר ילכו שמה, ומה קשה הייעוד הזה וכמה אימת אותו הנסיון, כי הנה החרב מבואר הוא שנדבק בהם בגלותם בכמה גזרות ושמדות שבאו עליהם נתנו את נבלתם מאכל לעוף השמים וחיתו ארץ, ואמנם הדבר מצאנו ראינו בנסיון פעמים רבות שבבוא דבר בארץ על הרוב יתחיל ביהודי' ומהם יתדבק בגוים עד שמפני זה אמר מרע"ה בקללתו (דברים כח, כא) ידבק ה' בך את הדבר וגו' לא אמר ידבק בחירק היו"ד ובקמץ הבי"ת אלא ידבק בפתח היו"ד ובסגול הבי"ת להודיע שבעמו ובאמצעתו יתדבק הדבר בארץ, ומה גם עתה בזמן הגרושים האלה שהארצות אשר יצאו מהם היהודים היו בריאות וטובות ואשר הלכו שמה היו ככה ובבואם שמה יד ה' היתה בם להומם בדבר מופלג וחזק מאד נמצא זה באותם שהלכו ממלכות ספרד אל פורטוגאל ואל איטליא ואל ארץ הישמעאלים ובכל המקומות אשר הלכו שם, וסבת זה בגולים מבוארת שמפני הליכתם רבים אל ארץ ואויר אחד ודבוקם אלו באלו ידבק בהם הדבר, ואמנם הרעב הנה זאת חקרנוה כן היא שבארץ אדום ובארץ ישמעאל בבוא שנת הבצורת שימעט הלחם בשוק ימכרו לגויי הארץ ולא ירצו למכור ליהודי עד שמפני זה מה שיקנה הגוי באחד יצטרך היהודי לקנות אותו בשנים, וגם מפני עניותם והיותם גזולים ועשוקים כל הימים ירדפם הרעב תמיד, ומלבד שלשת הרעות האלה הנוגעים עד נפש הנה יהיו לזועה לכל ממלכות הארץ לאלה ולשרקה שיהיו לועגים עליהם ולחרפה שיהיו בעיניהם נבזים ושפלים בחרפה וקלון.