אברבנאל על ירמיהו כו:י

וסיפר הכתוב שהשרים שהיו בבית המלך שמעו הצעקה קול נתנו בבית ה' וילכו שמה אבל לא נכנסו למקום אסור להם כי הם עמדו שער ה' החדש. ות"י שהוא שער המזרחי וחכמים ז"ל אמרו ששם חדשו סופרים את ההלכה, וע"ד הפשט ראוי לומר שנתחדש בשער ההוא דבר שבעבורו קראו הכתוב החדש, (יא) והנה הכהנים והנביאים באו לפני השרים וספרו להם תוכן הענין ואמרו שהי' לירמיהו משפט מות על הנבואה ההיא שניבא כי היה דעתם שהוא מעצמו היה אומר זה ולא דבר השם הוא ולכן בהיותו נביא שקר ומנבא רעות במרמה וכזב היה בן מות, (יב) וירמיהו השיב לפני השרים והעם שאין הדבר כן כי ה' שלחו להנבא כל מה שניבא ואם כן לא היה נביא שקר, (יג) ועוד שלא ניבא הרעות בהחלט כדבריהם אבל אמר שאם ירצו וייטיבו מעלליהם ודרכיהם וישמעו בקול ה' ינחם על הרעה ולא תבא, ושלכן לא היה בן מות כי הוא לא ניבא שקר בשם ה' ולא ניבא רעות כי אם טובות אם ישובו ושאם ה' אלקים דיבר מי לא ינבא ושלכן היה נקי מכל פשע, (טז) אבל השרים לא נפתו בדברי הכהנים ונביאי השקר כמו שנפתה העם הסכל כי הם פסקו את הדין ואמרו אף שנודה שלא ניבא כי אם רעות אין לאיש הזה ירמיהו משפט מות כיוון שבשם ה' אלהינו דבר אלינו ומה חטאת השליח בדברו דברי שליחותו, מדברי השרים יראה שיראי אלקים המה כי הם הצדיקו את הדין כראוי ואמרו כי בשם ה' אלהינו כדברי מאמינים, (יז) וכאשר ראו זקני ירושלם שהשרים דברו בעד ירמיהו עצרו כח גם הם לדבר בעדו ואמרו לעם כי לא רצו לדבר לכהנים ולא לנביאי השקר אלא אל העם, (יח) מיכה המורשתי שנקרא כן לפי שהיה מעיר מרשה היה נביא בימי חזקיהו ואמר ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית תהיה לבמות יער, (יט) ההמת המיתוהו חזקיהו וכל עם יהודה לא המיתוהו באמת אבל חזקיהו שהיה ירא את ה' חלה פניו באופן שנחם ה' על הרעה וכמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב' לב, כו) ויכנע חזקיהו וגומר, ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו שלא די שלא נשוב בתשובה אלא שנהרוג את הנביא המדבר בשם ה' ומזהיר אותנו לטובתינו, (כ) אמנם מה שאמרו עוד וגם איש היה מתנבא וגומר יראה סותר למה שדברו הזקנים כי סופו הוא שבעבור נבואתו הרגו המלך יהויקים ואיך יחשבו הזקנים להציל את ירמיהו עם זה, ולכן כתבו המפרשים שמאמר גם איש היה מתנבא וגומר לא היו דברי הזקנים אשר זכר אלא דברי הכהנים והנביאים שבראותם טענת הזקנים לפטור את ירמיהו מספור מה שקרה למיכה המורשתי עם חזקיהו השיבו הם על דבריהם וגם איש היה מתנבא בשם ה' כמו שמנבא ירמיהו וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו רוצה לומר לא נבא דבר על בית ה' שהוא דבר יותר חמור כי אם על עיר ירושלם ועל ארץ יהודה, (כא) ויבקש המלך המיתו וברח מצרים, (כב) ושלח המלך אחריו (כג) והוציאוהו משם והביאוהו לפניו ויהרגהו בחרב ולכן הוא מהראוי שגם ירמיהו יהרג במצות המלך יהויקים שצוה להרוג את אוריה, ולפי שהיו חלוקים בדעותיהם השרים והזקנים לפוטרו והכהנים והנביאים והעם להורגו (כד) התחזק השר אחיקם בן שפן בגבורתו וחזקו והציל את ירמיהו מידיהם.

והפירוש הזה לא יתכן לפי שאם היה מאמר וגם איש היה מתנבא וגומר מהכהנים והנביאים והעם לא מהזקנים היה ראוי שיאמר הכתוב ויאמרו הכהנים והעם וגם איש היה מתנבא וגומר, כי איך ניחס להכהנים ולנביאים מה שנתיחס ונתקשר בכתוב עם דברי הזקנים, ולכן נראה לי לומר בזה שהאמת שהנבואה הזאת נאמרה לירמיהו בראשית ממלכת יהויקים אבל כאשר ירמיהו עשאה בפועל כבר היה בימי צדקיהו וכן הוא אומר אחר זה ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו כי אז נכתב כל זה, ולכן נזכרה כאן אחרי שכבר כתב הנביא למעלה ייעודים על צדקיהו במראת דודאי התאני', ולהיות הדבר הזה מתפישת ירמיהו בבית ה' בימי צדקיהו לכן זקני יהודה בדברם אל העם הביאו שני משלים, האחד ממיכה המורשתי שנבא רעות לפני חזקיהו ולא המיתו חזקיהו אבל חלה פני אלקיו וינחם ה' על הרעה ומפני זה שלום ואמת היה בימיו, והמשל השני עשו מאוריה שנבא גם כן רעות בימי יהויקים והוא לא חלה פניו אלקיו לא שב בתשובה אבל רדף אחרי הנביא עד שהרגו בחרב, ולכן היה תכלית חזקיהו למלוך שנים רבות ולמות בכבוד והצלחה, והיה תכלית יהויקים שמלך קצר ימים ושבע רוגז והגלה בבלה ומת בדרך וקבורת חמור נקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, ולכן ראוי שנקח מזה לימוד ולא נרע לירמיהו אבל נשוב בתשובה כדבריו, הנה אם כן עשו בדבר שתי טענות המשליות הא' מחזקיהו שעשה טוב כמלך כשר שהיה ולכן הנה שכרו אתו, והב' מיהויקים שעשה כמלך רשע ופושע ופעולתו לפניו, והיו אם כן הדברים כולם דברי הזקנים וסיפר הכתוב כי לא היו מספיקים דברי השרים והזקנים להציל את ירמיהו אם לא שיד אחיקם בן שפן וגבורתו היה להצילו מיד הכהנים הנביאים וכל העם והותרו בזה השאלות השנית והשלישית: