אברבנאל על ירמיהו כג:ט

לנביאים נשבר לבי בקרבי וגומר עד האלקי מקרוב אני. לפי שהיה ירמיהו מנבא על חרבן ירושלם ומלכי יהודה ואגבן הוצרך ליעד על העתיד חזר לענינו מנביאי השקר שהיו מתעים את העם בשקרותם באמרו לנביאים נשבר לבי וגומר. והמפרשים כתבו שאמר לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה' להגיד שצירים אחזו לנביא מפני ה' שהיה מחולל ע"י הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהם מחוללים על פיהם. ואינו נכון כפשט הכתוב אל ענינו שבראות ירמיהו אותם הנביאים אוכלים ושותים ומתעדנים היה קורא תגר ואומר לנביאים האלה נשבר לבי בקרבי כי בראותי ענינם לבי מרוב דאגה נשבר בקרבי יען בחול הנבואה עלי רחפו כל עצמותי והייתי כאיש שכור בביטול החושים ורוב התרדמה וכגבר עברו יין שאינו רואה ולא שומע, וכל זה יקרה לי מפני ה' רוצה לומר בסבת השפע האלקי בהתדבקו בי ומפני דברי קדשו המריעים אלי שיתבטלו חושי בסבתם, (י) אמנם הנביאים האלה אינם כן כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וזהו כי מנאפים מלאה הארץ שהם הנביאים אשר זכר, והיה זה לפי שמפני האלה אבלה הארץ ואלה היא שבועת שקר כמו שאמר אלא פיהו מלא ומרמות ותוך תחת לשונו עמל ואון (תהלים י, ז), הנה שמפני אלה ושקרות הנביאים ההם ומעשיהם הטמאים אבלה הארץ ויבשו נאות מדבר מבלי עשב בסבת עצירת הגשמים ותהי מרוצתם וזירוזם של אותם הנביאים לרעה כי לא ירוצו לדבר מצו', וגבורתם לא כן רוצ' לומ' אין גבורתם על דבר אמת אלא על כזב, (יא) והראיה שגבורתם אינה על אמת כי גם נביא גם כהן חנפו שהיו נושאים פנים והנביאים מנבאים בשקר והכהנים מלמדים תורה בחנפות ומרמה לא באמת, וגם בביתי שהוא בית הכהנים ומקום שבתם והוא בית ה' שמה ימצא רעתם כי היו מזבחים שם לאלקים אחרים, (יב) ולכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה כי יהיה דרכם מורד וחלקלקות שיפלו בו ההולכים וימעדו הרגלים בדרך ההוא מפני היותו חלק ביותר כל שכן כשיהיה הדרך ההוא אפלה שלא יראה אדם אנה יסמוכו ואנה ילכו שבעבור זה ידחו ויפלו בה, ולפי שהיה זה כולו משל ביאר הנמשל באמרו כי אביא עליהם רעה בהגיע שנת פקודתם שהוא בבא האויב עליהם, (יג) ואומרו אחר זה ובנביאי שומרון ראיתי תפלה ענינו אצלי הנה הנביאים האלה בעניניהם כמו שהיו בזמן מלכי ישראל נביאי שומרון ראיתי תפלה והוא גרעון מלשון נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב, יד) והיו מנבאים לבעל כמו שנראה בספורי אחאב ואיזבל ויתעו את עמי ישראל, (יד) כן היה ענין בנביאי ירושלם שראיתי בהם שערורה והוא דבר גנאי נאוף והלוך בשקר כמו שנזכר למעלה, וכמו שנביאי שומרון התעו את ישראל כן נביאי ירושלם התעו את בני יהודה כי הם החזיקו ידי מרעים לבלתי ישובו איש מרעתו והם בני יהודה שהיו בוטחים בדברי נביאיהם, ובעבור זה לא שבו בתשובה והיו כולם כסדום ויושבי ירושלם כעמורה, (טו) ולפי שכל הרעה הזאת באה מהנביאים האלה לכן יהיה מענשם להאכילם לענה ולהשקותם מי רוש והלענה היא משל לצרה ומי רוש משל לגלות והחרבן, וכל זה לפי שמאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ והוא הרשע והשקרות, (טז) וחזר לדבר אל העם ולהזהירם אל תשמעו על דברי הנביאים רוצה לומר שלא ישמעו אל דבריהם כי מלת על תשמש במקום אל, וזה לפי שמהבילים המה אתכם רוצה לומר כל מה שאומרים לכם הבל הוא חזון לבם ידברו שכל נבואותיהם הם בשקר כפי מה שרוצים לומר אך לא מפי השם, (יז) ומנהגם הוא שאומרים אמור למנאצי והם הרשעים שדבר השם שלום יהיה להם ושכל הולך בשרירות לבו לא תבוא עליו רעה, ונתן טעם למה לא ישמעו את דבריהם באומרו (יח) כי מי עמד בסוד השם רוצה לומר מי מהם עמד בסוד השם שיקבל נבואתו וראה מראת הנבואה ושמע דברו כי כל מדרגות הנבואה נכללות בראיות צורות ושמיעת דברים, ואומרו מי הקשיב דבריו וישמע פירשו המפרשים שהוא כפל ענין במלות שונות אבל מאשר נקוד וישמע הראשון בשב"א והשני בפתח נראה לי לפרשו שיאמר מי מאלה עמד בסוד השם ויהיה שומע דבריו כי בהיותם רשעים לא יעמדו בסוד השם ולא ישמעו דבריו, אמנם מי שהקשיב דברו כירמיהו שהקשיב בקול השם ועשה מצותיו הוא אשר שמע דברו ונבואתו והוא איש סודו באמת לא כרשעים האלה. וכבר שיער רש"י בזה הפירוש שכתב אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה ראשונה שבמקרא זה היא שמיעה ממש ושמיעה אחרונה קבלה עד כאן לשונו.