אברבנאל על ירמיהו כ:ח

ואומרו כי מדי אדבר אזעק חמס פירשו המפרשים בכל עת שאדבר דברי נבואה אני צועק ומרים קולי להוכיחם ואקרא חמס ושוד שיבא אליהם מהאויב, ויותר נכון לפרש כי מדי אדבר בכל עת שאדבר אליהם דבר נבואה אצטרך לצעוק חמס ושוד מהבזיונות והמכות שיעשו לי עליו כענין פשחור, שבעבור היותי מנבא בשם ה' מה שצוני הכני ואסרני והוצרכתי לצעוק חמס ושוד ממה שעשה לי וזהו אומרו עוד כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום, (ט) עד שמפני זה אמרתי פעמים רבות בלבי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו רוצה לומר לא אזכור עוד שם ה' על פי ולא אדבר נבואה בשמו אבל מה אעשה שהיה דבר ה' הרוח נבואיי כשיחול עלי היה בלבי כאש בוערת עצור האש ההוא בעצמותי וכלכל לא אוכל לעצור במלין, ואמר זה לחוזק ההתפעלות הגדול שיתפעל רוח הנביא בקבלו רוח הנבואיי, (י) ואומרו כי שמעתי דבת רבים פירש רש"י שיחזור למעלה לואומר לא אזכרנו, ואינו נכון מפני שכתוב ביניהם ותהי בלבי כאש בוערת, אבל הנכון בפירושו הוא כי שמעתי אף על פי ששמעתי דבת רבים ומגור מסביב רוצה לומר פשחור שהוא סביב אלי כי אותו קרא מגור כמו שנזכר למעלה שהולך סביב להכשילני, והם אומרים הגידו ונגידנו רוצה לומר הגידו והעידו עליו עדות שקר ונגידנו עליו וכל איש שלומי אשר חשבתי שהם אוהבי הם שומרי צלעי שומרים ומצפים מתי אהיה צולע ונכשל בשום דבר באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכל' לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה כי אז נקחה נקמתנו ממנו, (יא) הנה עם כל זה ה' הוא עמי כגבור עריץ ועל כן רודפי יכשלו ולא יוכלו רוצה לומר להרע לי. ורש"י פירש אולי יפותה לטעות כמונו ונוכלה לו להביאו לעבוד עבודה זרה, והם יבשו מאד בראותם שלא השכילו דרך נאות כנגדי ותהיה בשתם וכלימתם כלימת עולם שלא תשכח עוד, והמפרשים פירשו כי לא השכילו כמו ויהי דוד בכל דרכיו משכיל (שמואל א' יח, יד) רוצה לומר שלא יצליחו במעשיהם נגדו, (יב) ואתה ה' אלקי הבוחן צדיק ורואה כליות ולב ממני ומהם יהי רצון מלפניך שאראה נקמתך מהם רוצה לומר שבימי תבוא עת פקודתם באופן שנקמתך שתנקם מהם אראה אותם לעיני כי אליך גליתי את ריבי הריב שהיו מריבים עמי, ואז בעת הנקמה יראו צדיקים וישמחו ויאמרו (יג) שירו לה' הללו את ה' כי הציל את נפש אביון שהוא ירמיהו מיד המרעים האלה, ובעבור שבקש מהשי"ת לראות נקמה מהם נתחרט הנביא מתאותו ומדבריו על רעתם ולכן קלל את יומו באמרו (יד) ארור היום אשר יולדתי בו והוא מאמר מורגל לכל קשה יום כמ"ש איוב (איוב ג, ב, וראה בר"ר סד, ה; פס"ר פכ"ו) עם היות שאותו היום כבר עבר ולא תפול עליו קללה ולא ברכה, ובמדרש אמרו שירמיהו נולד ביום ט' באב, ואומרו ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך כתבו המפרשים שהוא כפל הענין במלות שונות, ויותר נכון לפרש שירמיהו קלל את יום ההריון וג"כ את יום הלידה ולפי שההריון יוחס לאב ולאם לכן אמר סתם ארור היום אשר יולדתי בו כי אותה לידה היא ההריון וכמ"ש אביך זה ילדך שהוא ההריון ואח"כ קלל יום הלידה ולכן יחסה לאמו בלבד וזהו יום אשר ילדתני אמי, (טו) וכן קלל את האיש אשר בשר לאביו לאמר יולד לך בן זכר לפי ששמח שמחהו ולמה ישמח בהיות סופו ליגון ועמל, וחכמים ז"ל אמרו שהיה יודע ירמיהו שפשחור היה אשר בשר את אביו ולכן קללו כי אין על המבשר חטאת כי הוא לא ידע מה ילד יום, (טז) אבל קללו מפני רשעתו באומרו והיה האיש ההוא כערים אשר הפך ה' שהם סדום ועמורה שהפכם השם ולא ניחם עליהם עוד כן יהיה האיש ההוא, וישמע צעקה בבקר ותרועה בעת הצהרים רוצה לומר שתתמיד הצרה בביתו כל היום, ובעבור שנתן ג' קללות אחד על ההריון ואחד על הלידה ואחד על המבשר נתן טעם לכ"א מהם ועל ההריון אמר (יז) אשר לא מותתני מרחם רוצה לומר שתפסד שכבת זרע בבטן ולא תעשה הולדה באופן שתהי לי אמי קברי ורחמה תהיה הרת עולם רוצה לומר הריון עולמי שלא יצלח ולא יגיע להולדה וזהו מורה שעל ההריון ידבר, (יח) וכנגד הלידה אמר למה זה מרחם יצאתי רוצה לומר יותר טוב היה שלא אצא חי מבטן אמי, וכנגד המבשר אמר לראות עמל ויגון ויכלו בבושת ימי רוצה לומר ולמה המבשר שימח את אבי בהיות סופי לעמל ויגון ובושת: