אברבנאל על ירמיהו ב:ד

הנבואה השנית תחלתה שמעו דבר השם בית יעקב וגומר עד ויאמר השם אלי בימי יאשיהו. ויש בנבואה הזאת שתי פרשיות. האחת, שמעו דבר השם בית יעקב. והשנית, למה תריבו אלי כולכם ושאלתי בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו ולא אמרו איה השם וכן הכהנים לא אמרו איה השם, כי הנה מלת איה תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם כשנשאל אנה הוא אבל הקדוש ברוך הוא שאינו גשם ואינו נכלל במקום לא יאות לומר עליו איה השם והיה ראוי לומר ולא אמרו נעבוד את השם או נלכה נרדפה לדעת את השם וכדומה לזה מהלשונות:

השאלה השניה באומרו ההמיר גוי אלקים וגומר, כי איך תמה על זה כאלו לא נעשה ככה מעולם כי הנה פעמים רבות מצאנו ראינו שהמיר גוי אלקיו שהיה עובד מימי קדם זמן רב וימירהו באלוה אחר שלא שערו אבותיו, וסופרי רומי יוכיחו כמה מהשנים עבדו לכוכב שבתאי ואחר כך המירוהו ועבדו לצדק ואחר כך המירוהו לכוכב נוגה וכן הישמעאלים היו זמן רב בארצות מזרח עובדים לשמש ואחר כך בימי קוסטנטינ"ו קיסר רומי המירו אלהיהם וקבלו כולם דת יש"ו הנוצרי ואחר כך כשש מאות שנה כשבא מחמאד נביא הישמעאלים המירו הדת הנצרית ולקחו להם דת מחמאד:

השאלה השלישית באמרו העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כאלו העבדים וילידי בית מותר לבזות אותם ולגוזלם ואין הדבר כן כי התורה צותה שלא להונותם והמשפט שוה הוא לכל אדם ויושר הדין שוה הוא כעבד כאדון כפי חקו:

השאלה הרביעית באומרו כי אם תכבסי בנתר וגומר נכתם עונך לפני, כי זה מורה מניעת התשובה מהם והפך זה אמר הנביא כסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי מורה שאם היו עושים תשובה היו נושעים, וחכמים ז"ל הקשו מאלה הפסוקים זה על זה ותרצו כי זה וזה אחר גזר דין אלא כאן בגזר דין שאין עמו שבועה וכאן בגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע אבל התנאי הזה לא נמצא בפסוקים וראוי לישבם על פי דרכם ומלותיהם:

השאלה החמישית באומרו ראי דרכך בגיא דעי מה עשית, כי הנה ישראל על הגבעות היו עובדים לא בגיא ורד"ק פירש ראי דרכך בגיא שאתה עובר בגיא כדי לעבור ממנה לגבעה, ואין בפי' הזה טעם ולא ריח כי למה יזכור הגיא שלא עבדו שם ע"ז ולא יזכור הגבעות שעבדו בהם:

השאלה השישית באומרו למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי, כי הנה האל יתברך הוא היה מריב עם ישראל כמו שאמר לכן עוד אריב אתכם נאם השם ואת בני בניכם אריב וישראל לא היו מריבים עם השם יתברך ואיך הוכיחם אם כן על המריבה באומרו למה תריבו אלי וגומר, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת הוא להוכיח את ישראל על הע"ז שהיו עובדים המה ואבותיהם ושהיו עוזבים את השם בעת צרותיהם ומבקשים עזר ממצרים ומאשור ואת אלהיהם לא דרשו ושעל זה מצאום צרות רבות ורעות וכמו שיתבאר בפסוקים:

שמעו דבר השם בית יעקב וכל משפחות בית ישראל וגומר עד לכן עוד אריב אתכם בעבור שאמר למעלה שהיה קדש ישראל להשם מימי נעוריהם וממעמד הר סיני ומהליכתם במדבר הגדול והנורא ברוב המופתים לזה סמך אליו בתוכחה (ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי רוצה לומר הדורות הראשונים מאבותיכם שראו כל זה ומעת שנכנסו לארץ רחוק מעלי וילכו אחרי ההבל מהאלקים שעבדו האם מצאו בי עון שעשיתי להם שלא כהוגן אם בימי הנעורים ואם בימי כלולותם או בהליכתם במדבר יענו בי מה עול שמצאו בי שעל כן עזבוני ופרקו מעליהם חסד הנעורים ואהבת הכלולות והשגחת הליכתם במדבר, וענין ויהבלו פירוש כמו שהלכו אחרי ההבל כן נעשו הם עצמם הבלים לפי שרובם הלכו וילכו שבי לפני צר ומלכותם וממשלתם נעשה הבל והיה ראוי להם לחשוב שהש"י נתרחק מהם והסתיר פניו והשגחתו מעליהם, והיה ראוי שעל זה יחקרו וידרשו לאמר (ו) איה השם כלומר אין השם בקרבנו עזב השם את הארץ כי על זה תפול שאלת איה השם והוא ע"ד מה שאמר ישעיהו (ישעיה סג, יב) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו מוליך לימין משה וכו' שהוא כולו לשון קינה על הרחקת השגחת השם ושמירתו מהם כי בעבור שהוא יתברך נודע מפעולותיו כשהם רואים שלא יעשה עמהם ככל נפלאותיו היה ראוי שיאמרו איה השם ויזכרו פלאיו כימי קדם וזהו המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר מ' שנה עם היות המדבר ארץ ערבה ושוחה וכו', וחכמים ז"ל דרשו (ברכות לא, א) ולא ישב אדם שם על אדם הראשון אמרו מאחד שלא עבר היכן ישב אלא כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישב נתישבה ושלא גזר עליה לישב לא נתישבה, (ז) והנה אחר ההליכה במדבר הבאתי אתכם אל ארץ הכרמל ואמר זה על ארץ ישראל שהיתה ארץ מעודנת ככרמל, וכן ת"י לארעא דישראל דהוה מנצבא ככרמלא לאכול פריה וטובה שהוא הפך המדבר, ובמקום שהיה לכם לתת שבח והודאה לשמי על כל הטובה הזאת עשיתם בהפך שבאתם ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ואל יקשה בעיניך אומרו ותטמאו את ארצי בהיות הארץ ביד הכנעניים טמאה קודם בוא ישראל אליה כי הנה הארץ ההיא היתה מסוגל' להשגח' השם ית' והנהגתו הפרטית ולא היתה נמסרת להנהגת שרי מעלה כשאר הארצות והכנעניים להיום טמאים במעשיהם קאה אותם הארץ וינערו רשעים ממנה, ובצאתם ממנה נכנסה בה ההנהגה האלקית ובא שמה ארון האלקים ותורתו ועמו המיוחדים לקבל שכינתו ובזה היתה ארץ מטוהרת ונכנסת בהנהגת הסבה הראשונה יתברך, ולכן כאשר ישראל עבדו אלהים אחרים הנה טמאו את ארץ השם יתברך שהיתה כבר בהשגחתו והנהגתו וזהו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה שעבדתם בה אלהים אחרים שהוא תועבה לפני בארץ הקדושה ההיא, (ח) וביאר מפשעיהם שהכהנים לא אמרו איה השם רוצה לומר לא השגיחו בנסים שהיו נעשים בבית המקדש ולא ראוי שנעדרו מהם להוכיח את העם עליו ולומר איה השם כי אין עמנו נפלאותיו אשר היו מימי קדם, ותופשי התורה הם החכמים לא היו לומדים לשמה אלא מצות אנשים מלומדה או להשתמש בתגא כאלו לא ידעוני, והרועים והם המלכים והשרים פשעו בי כי גם היו במעל העבודה זרה, והנביאים שלהם הם נביאי שקר שנבאו בבעל באופן שבכל מעשיהם אחרי לא יועילו הלכו, וכן תרגם יונתן ומאלפי אוריתא לא אליפו למידע דחלתי ומלכיא מרדו במימרי, והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הראשונה: