אברבנאל על ירמיהו יט:ה

וביאר מהו דם הנקיים באומרו ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל רוצה לומר שהיו עושים מהם עולות כולם כליל בשרפם אותם לעבודת הבעל שהוא השמש אשר לא צויתי כלומר בתורתי לעשות עולה וזבח מהבנים, ולא דברתי לאברהם בענין העקידה שישרוף את בנו כי לא היתה כוונתי שיהרגהו אלא שיעלהו על המזבח במקום עולה כי לא עלתה על לבי דבר אחר, (ו) ולכן מפני הרעות האלה לא יקרא למקום הזה עוד התופת כמו שהיה שמו מפני הנגונים שהיו מנגנים שם בתוף בעת שהיו עושים אותה עבודה כדי שלא ישמעו אבות הנערים ואמותיהם צעקת הילדים בעת שריפתם ולא ירך לבבם, אבל יקראו אותו מקום גיא ההריגה לרוב העם שיהרגו שמה.

וביאר נמשל הבקבוק בשני חלקיו אם מפאת בני יהודה ויושבי ירושלם שיהיו בוקים באומרו (ז) ובקותי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה רוצה לומר שלא תתקיים עצתם אבל תהיה תמיד עצה ריקה בוקה ומבולקה לפי שיפלו שמה ביד אויביהם, (ח) ואם מפאת העיר אמר ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה ותהיה בוקה גם כן, (ט) ותחת כי היו שורפים בניהם לבעל תבא עליהם כל כך מהצרה שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם ורעיהם בצרה ודוחק המצור והמצוק שיציקו להם אויביהם.