אברבנאל על ירמיהו טז:יד

ואמנם אומרו אחר זה לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגומר, הוקשה על חכמים ז"ל לפי שהם קבלו בפירוש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים טז, ג) להביא לימות המשיח והשיבו במסכת ברכות (יב, ב) לא שתעקר יציאת מצרים אלא שיהיה קבוץ גליות עיקר ויציאת מצרים טפלה לה, ואחרי ההודאה ושדבריהם אמת כבר נוכל לומר כפי הפשט שאין בזה קושיא כלל לפי שענין הפסוק הוא שבני אדם הנשבעים זה לזה בעסקיהם ישבעו עתה תמיד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים לפי שזו היא הפליאה היותר גדולה שעשה עמנו עד עתה אמנם לימות המשיח לא ישבעו כן, אבל יזכרו בשבועו' ענין קיבוץ הגליות לפי שהיא תהיה בעיניהם פליאה יותר עצומה מיציאת מצרים ולכן נאמר כאן לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגומר (טו) כי אם חי ה' אשר העלה וגומר כי הוא בענין השבועה ידבר לא בדבר אחר, ולכן לא יהיה הפסוק הזה שולל זכירת יציאת מצרים בלילות ולא היה מקום לבן זומא לומר לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים וגומר, ולא נצטרך להשיבו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה כמו שהשיבו כי אין הכתוב הזה שולל שלא יזכר יציאת מצרים כי הוא לענין השבועה ידבר:

ואמנם מה שראוי שנבין בזה הוא איך יתקשר היעוד הזה עם מה שלמעלה ממנו ועם מה שאחריו כי הנה יראה שאין ענין לו עם מה שלמעלה ולא עם מה שאמר אחריו הנני שולח לדייגים רבים כי זהו ייעוד לימות המשיח ואיך קדמו לענין הדייגים שהוא רומז הגלות. והרד"ק כתב שכן דרך הנביאים ליעד לגאולה סמוך לפורענות, אבל הכלל הזה אינו אמתי בעיני כי כמה מהייעודים הרעים באו בספר הזה ולא נסמכה אליהם נחמה כ"ש שתהיה הנחמה קודם הגלות, ולכן אחשוב שבעבור שייעד למעלה על הגלות כמו שאמר והטלתי אתכם ואמר אשר לא אתן לכם חנינה שפירושו כמו שביארתי בעוד שלא אתן לכם חנינה שהיא בזמן הגאולה לכן הוצרך לבאר שהחנינה תהיה עכ"פ ובפליאה גדולה עד שבערכה לא יהיה אדם נשבע ביציאת מצרים כי אם בקבוץ הגליות מארץ צפון ומכל הארצות. ואמר שלא יהיה זה אלא אחרי שתתקיים גזירתו בגלות כי הוא (טז) שולח לדייגים רבים שהוא רמז לכשדים שיגלו אותם, וגם אחרי שימשיך בעולם מעשה אחר קשה מאד והוא שישלח ציידים רבים וצדום ואמר זה על הרומיים שיבאו ויחריבו את ירושלם פעם אחרת (יח) ולכן אמר ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי רוצה לומר שראשונה בגלות בבל יענישם על ביטול השמטות שזה היה חילול הארץ הקדושה וזהו על חללם את ארצי ואחר כך יענשו על שאר העבירות בגלות, ועל זה אמר ונבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי רוצה לומר ואחר כך אשלם עליהם העונשים בעבור שאר הנבלות משקוציהם ותועבותיהם שמלאו נחלתי מהם, ומזה יתבאר אמתת מה שפירשתי במעיני הישועה שהגלות הזה אשר אנחנו בו הוא עצמו גלות חרבן בית ראשון כי כל הגלות הוא אחד מתדבק, אם לא שבבבל נענשו ראשונה על ביטול השמיטות ולכן היו באותו גלות שבעים שנה כמספר השמיטות שביטלו ואחר כך נענשו עוד בגלות על שאר העבירות שעשו וזהו שאמר ושלמתי ראשונה. והמפרשים פירשו משנה עונם ששנו עונותיהם על מה שעשו אבותיהם, אבל מה שפירשתי אני הוא היותר נכון כפי סגנון הפרשה: