אברבנאל על ירמיהו י:יג

ואחר זה עשה עוד הנביא טענה אחרת מענין המטר באומרו לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשיאים מקצה הארץ וגומר, ופירושו אצלי שפעמים יצטרך העולם למטר ויקרא כל איש לאלוהו שימטיר על הארץ והוא אומרו לקול תתו המון מים בשמים רוצה לומר כאשר ההמון יתן קולו ותפלתו בשמים על דבר המים ויתחבר עם זה סבה טבעית והיא שיהיו אידים עולים מן הארץ הרבה להולדת המטר ועליו אמר מעל' נשיאים מקצה הארץ כלומר אחר שיעלו האידים שהם הנשיאים הנשאים מן הארץ לחלק האויר אשר מהם יתילד המטר ועם זה יראו אותות כאילו המטר עתיד ליפול והוא אומרו ברקים למטר עשה, ואע"פ שיש שם אידים וברקים המורים על ירידת המטר וקול ההמון בשמים צועקים עליו הנה עם כל זה לא ירד המטר ויוצא הקב"ה רוח מאוצרותיו שמפזר האידים ומטר לא ניתך ארצה, (יד) ואז נבער כל אדם מדעת רוצה לומר שכל אדם חכם בחכמת הטבעים ימצא בער וסכל בראותו סבות המטר והוא לא ירד, וגם כן יקבל בושה וכלימה כל צורף מהפסל שעשה בראותו כי שקר נסכו רוצה לומר כי לשקר נסך הזהב והכסף לעשותו כיון שאין רוח בו והרוח הוא כח הכוכב ורוחניותו שהיו חשוב' שירד בצורה והטלסם ההוא ועתה יראו שאין בו רוח באותם הפסילים, (טו) אבל הם כולם הבל בעצמם והמלאכה הנעשית בהם הוא מעשה תעתועים, ולכן בעת פקודתם יאבדו שכאשר יפקדו אותם בני אדם לצרכיהם בתפלתם יאבדו ולא יועילו, (טז) לא כאלה חלק יעקב רוצה לומר אין כן הקב"ה בענין המטר כי הוא השולח מים על פני חצות בהתפללם אליו, אבל היה זה בו לפי שיוצר הכל הוא כלומר שיצר ועשה השמים הארץ כמ"ש למעלה והיה הפועל א"כ בעל הכח והיכולת כולו והמתפללים לפניו הוא ישראל חבל נחלתו, ולכן בהתפללם אליו יתן מטר ארצם בעתו, ואמר ה' צבאות שמו להגיד שעל כן נקרא שמו ה' צבאות אם בערך צבאות השמים שהוא המהוה אותם ואם בערך צבאות ישראל שהם נחלתם זהו פירוש הפסוקים האלה לדעתי. והותרה בזה השאלה הששית. ומסכים לזה אמר היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא אלקינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה (ירמיה יד, כב) רוצה לומר שלא היו הגשמים באים בכח הפסילים שהם הבלי הגוים כי אין בהם כח להוריד הגשם וגם השמים בתנועותיהם אין בהם כח להשפיע הרביבים והמטר אבל הכל הוא מאת ה' אלקינו לפי שהוא עשה את כל האלה רוצה לומר השמים והארץ: